פתוח תפתח את ידך
מאת הרב אברהם חזן
פרשת ראה נקראת סמוך לחודש אלול. הקשר בין הפרשה ובין חודש אלול אנו מוצאים בפסוק, המצווה על נתינת הצדקה: “כי יהיה בך אביון… לא תאמץ את לבבך… פתוח תפתח את ידך”. ואכן, כשהרמב”ם מונה את הפעולות שיש לנקוט כדי לזכות בדין בימים הנוראים הוא מדגיש את מצוות הצדקה: “נהגו כל בית-ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות”. ונשאלת השאלה: במה שונה מצוות הצדקה, שדווקא בה יש להתחזק בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה?
הדבר יובן על-פי דברי חז”ל (ברכות יז)בעניין דרך קבלת השפע מהקב”ה: “כל העולם כולו ניזונין בצדקה והם (הצדיקים)ניזונין בזרוע”. כלומר, השפע שניתן לעולם כולו הוא בבחינת ‘צדקה’, משום שהעולם אינו ראוי לכך, ורק הצדיקים “ניזונין בזרוע”, כאילו בכוח הזרוע, בזכות עצמם, שכן הם זכאים לשפע זה מכוח מעשיהם. לכן כאשר “כל בית-ישראל” מבקשים לזכות בשפע ברכה מהקב”ה לשנה החדשה, עליהם לשים דגש על הצדקה. הקב”ה נוהג בנו מידה כנגד מידה, וכאשר אנו מרבים בצדקה, נוהג עמנו גם הקב”ה במידת הצדקה ומזכה אותנו ברוב ברכה ושפע, אף שאיננו יכולים לתבעו “בזרוע”.
על-פי זה יובן גם-כן מדוע מרבים בימים אלה בתפילה, כפי שאומר הרמב”ם: “ונהגו כולם לקום בלילה… ולהתפלל בבתי-כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין”. עבודת-ה’ מתחלקת בכללות לשני תחומים: קיום התורה ומצוותיה, ותפילה. על-ידי קיום התורה והמצוות מקבל האדם את צרכיו על-פי דין, כפי שהבטיחנו הקב”ה: “אם בחוקותי תלכו… ונתתי גשמיכם בעיתם”; ואילו התפילה באה לבקש חסד, אף שהאדם אינו ראוי לכך. לכן מרבים בתפילה בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, שכן אנו יודעים שבמעשינו בלבד איננו זכאים לשפע הברכה שאנו מבקשים, אלא אנו זקוקים לצדקה ולרחמים, וזאת אנו משיגים על-ידי התפילה.
יהודי עשיר, היה נוהג לתמוך ברבי זושא מאניפולי. הוא נהנה מברכותיו של רבי זושא, ועסקיו פרחו. פעם הוא הגיע לאניפולי וגילה שרבי זושא לא נמצא בעיר. “איפה הרבי”? תהה. “נסע לבקר את הרבי שלו”. היתה התשובה. “לרבי שלי יש גם רבי”? השתומם העשיר לדעת. מכיוון העשיר היה סוחר ממולח, ערך חישוב מהיר: “אם ברכותיו של רבי זושא הועילו כל-כך להצלחה בעסקים, אעביר את תמיכותיי לרבי שלו ואזי ההצלחה תגדל פי כמה וכמה”! אמר ועשה. הפסיק העשיר לתמוך ברבי זושא והחל לשלוח נדבות לרבי דובער ממעזריטש, רבו של רבי זושא. לא חלף זמן מה ועסקיו החלו להתדרדר. כשהבין בשל מה באה עליו הצרה הזו, עשה מיד את דרכו לאניפולי. “אני מבין שהפסדתי בעסקיי בגלל שהפסקתי לתמוך בך” בכה באזני רבי זושא, “אך האם החישוב שלי היה מוטעה”? “החישוב שלך היה נכון והגיוני” השיב לו הרבי, “אך מקורו בטעות. עד עכשיו, נתת צדקה מבלי לערוך חישובים של ריווח והפסד, ובורא העולם גמל לך אף הוא בעשירות ללא חשבון. כעת, כשהתחלת לערוך חשבונות, ערך בורא העולם אף הוא חשבון משלו, ועל-פיו אינך זכאי לעשירות מופלגה שכזו”.
אנו מתפללים כי השי”ת יקבל אותנו ללא חשבונות, ולפיכך אנו נותנים צדקה ללא כל חשבון.”אלול” ראשי תיבות: “איש לרעהו ומתנות לאביונים”, רמז להרבות בצדקה בחודש אלול, ועל-ידי זה זוכה כל יהודי להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים גמורים. ובקרוב ממש זוכים לגאולה האמיתית והשלמה, שהרי “אין ישראל נגאלין אלא בצדקה. שבת שלום, חודש טוב וכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!
הרב אברהם חזן
