בין אברהם לנח
מאת הרב אברהם חזן
על הפסוק "נח איש צדיק, תמים היה בדורותיו", מביא רש"י, יש מרבותינו שדורשים אותו לשבח "כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר". ויש שדורשים אותו לגנאי: "לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם, לא היה נחשב לכלום". הזוהר מפרט שלושה דורות של צדיקים שלעומתם נח "אינו נחשב לכלום": דורו של אברהם, דורו של משה ודורו של דוד. לכאורה מדוע משווים את נח דווקא לשלושה דורות אלה ולא לדורותיהם של צדיקים אחרים? ההסבר על כך, שאצל שלושת הצדיקים הללו, התחיל שלב חדש בבניין העולם. אברהם, היהודי הראשון, פתח את השלב שבו מופיע בעולם עם-ישראל ומתחיל במילוי תפקידו. משה הביא לעולם את התורה, וממנו והלאה ניתן הכוח לקדש ולזכך את העולם על-ידי התורה. דוד המלך פתח את תקופת המלכות, שעיקר ענינה להמליך את הקב"ה למלך על העולם. גם נח פותח תקופה חדשה בבריאה, העולם שלאחר המבול. המדרש אומר, שכשיצא נח מהתיבה "ראה עולם חדש", ובו התחיל למעשה ביסוסו של העולם המתוקן. אולם עבודתו של נח הייתה רק בדרגה של התחלה, ואין היא נחשבת "לכלום" לעומת עבודתם של אברהם, משה ודוד. ולכן ראשי-התיבות אדם, דוד משה, הם 'אדם', כי על-ידם באה בריאת האדם לידי שלמות. צדקתו של נח הייתה בעיקר באותו תחום שבו הרשיעו וחטאו בני דור המבול. הללו היו מושחתים בעניינים שבין אדם לחברו, ובתחום זה היה נח צדיק תמים. אולם שלמות בדברים שבין אדם לחברו אין בה די להביא את העולם לתכליתו האלוקית, ואין זו אלא מניעת שיבושו של העולם ואי-פגיעה במהלך החיים התקין של העולם. לכן עבודה זו אינה נחשבת "לכלום" לעומת עבודתם של אברהם, משה ודוד, ששלמותם הייתה לא רק בדברים שבין אדם לחברו, אלא בעיקר בחיבור העולם עם הקדושה האלוקית. אברהם הפיץ בעולם את האמונה בא-ל אחד. משה קיבל את התורה, שנועדה לקדש את העולם. ודוד הכין את התשתית לבית-המקדש, שבו שרתה השכינה.
הבדל נוסף בין עבודתו של נח לבין אברהם, משה ודוד. עבודתו של נח נבעה בעיקר מיראה. אזהרתו לבני דורו הייתה מבוססת בעיקר על הפחד מפני המבול. אפילו על נח עצמו אומר המדרש: "נח מחוסר אמונה היה; אילולי שהגיעו המים עד קרסוליו, לא נכנס לתיבה". לעומת זאת, עבודתם של אברהם, משה ודוד נבעה מתוך הכרה פנימית עמוקה בגדולת ה', והכרה זו הופצה על-ידם לכל העולם. לכן דווקא עבודתם הציבה את היסודות לתיקונו האמיתי של העולם ולהבאתו לתכליתו. השלמות המלאה של העבודה הזאת תהיה על-ידי "מלך מבית דוד", משיח-צדקנו, שיתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, עד שגם אומות העולם יאמרו: "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו".
סיפר בעל ה"פני מנחם" מגור זצוק"ל: יהודי עשיר ממשפחת חסידי גור, התגורר במשך תקופה לרגל עסקיו, בניו-זילנד. בשנת תש"ט, הוא נסע לבקר את בתו שהתגוררה בניו-יורק. בהיותו בניו-יורק, הוא נכנס למעלית ופגש את הרבי מליובאוויטש (טרם הכתרתו לרבי). שניהם עלו במעלית. במהלך העליה במעלית, הרבי בירכו לשלום, ושאל אותו: מהיכן מגיע יהודי? האיש ענה שלרגל עסקיו הוא גר בניו-זילנד. שאל אותו הרבי: יש שם מקווה בניו-זילנד? האיש ענה: אני נמצא שם לרגל עסקים, לא בשביל מקווה. אמר לו הרבי: אם יהודי נמצא באיזה מקום, הדבר צריך להשאיר איזשהו רושם במקום. בינתיים המעלית הגיעה ליעדה. אותו יהודי נפרד מהרבי לשלום ובפתח המעלית חיכתה לו בתו. הוא שאל אותה: מי האיש שעלה אתי במעלית? והיא ענתה: זהו חתנו של הרבי (הריי"ץ) מליובאוויטש. עברו שנים. היהודי גמר את עסקיו. ומכיון שהיה מגזע חסידי, החל לגדל זקן, לבש לבוש חסידי, ונהג כחסיד לכל דבר. בשנת תשמ"ט, ארבעים שנה לאחר הפגישה ההיא, הוא הזדמן לניו-יורק. כמו יהודים רבים, הוא החליט ללכת ל"חלוקת הדולרים" אצל הרבי מליובאוויטש. כשהגיע תורו וקיבל את הדולר "לברכה ולהצלחה", הרבי עצר אותו ושאל: נו, יש כבר מקווה בניו-זילנד?… אמר ה"פני מנחם": כאשר אותו יהודי בא אלי וסיפר לי זאת בהתפעלות, שאלתי אותו, ממה הנך מתפעל? הוא ענה: מהזיכרון של הרבי! איך הוא זכר אותי אחרי ארבעים שנה, ובפרט לאחר השינוי בצורתי ולבושי!.. אמרתי לו: "יהודי שנשמר בקדושה ובטהרה כמו הרבי מליובאוויטש, לא פלא שהוא זכר אותך. הוא הכיר אותך בפנימיות שלך, לא בציור החיצוני שלך. ההתפעלות האמיתית היא: שבמשך ארבעים שנה איכפת לו מזה שיהיה מקווה בניו זילנד!.. זה מראה את אהבת ישראל העצומה ודאגתו העמוקה לכל יהודי בכל מקום שהוא!.".
