משנכנס אב ממעטין (באמצעות שמחה)
מאת הרב אברהם חזן
מוקדש לע"נ אמו"ר הרה"ח ר' אהרן ע"ה חזן לרגל ה"יארצייט" ד' מנחם-אב
בפרשת השבוע, פרשת מסעי, התורה מפרטת את כל סדר המסעות של בני ישראל, מאז יציאתם ממצרים ועד בואם אל קצה ארץ ישראל. אחד המקומות שבו חנו בני ישראל בדרך מסעם, היה "הר ההר", והתורה מספרת: "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה', וימת שם בשנת הארבעים לצאת
בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש" – שזה א מנחם אב.
לאמיתו של דבר, התורה סיפרה על פטירתו של אהרן כבר בפרשת חוקת. ובפשטות, זה שהתורה חוזרת לספר כאן על מותו של אהרן, הוא רק בדרך אגב. מכיון שהתורה מונה את כל המקומות שבהם היו בני ישראל, היא מזכירה בקיצור את מה שהיה בהר ההר, פטירת אהרן. וצריך להבין, למה כאן התורה "מגלה" פרטים כאלה שהיא לא "גילתה" בפרשת חוקת.
כאן התורה מספרת על זמן הסתלקותו של אהרן, "בחודש החמישי באחד לחודש"; ועל שנותיו של אהרן,"ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו".
וזה עצמו שהתורה מספרת את תאריך הסתלקותו של אהרן הכהן, הוא דבר מפליא: כי זה ה'יארצייט' היחיד שכתוב בתורה במפורש. בתורה לא כתוב, מתי הוא יום ה'יארצייט', של אדם הראשון; או של נח; בתורה לא נאמר מתי נסתלקו אברהם, יצחק ויעקב; ואפילו על משה רבנו לא כתוב במפורש יום ההילולא שלו. אמנם על חלק מהצדיקים אנו יודעים מדברי חז"ל מתי הוא יום פטירתם , כמו משה שנסתלק בז' אדר, אבל בתורה, זהו
ה'יארצייט' היחיד שכתוב במפורש.
ההסבר על כך: פרשת מסעי נקראת תמיד בסמיכות לראש-חודש אב, יום הסתלקותו של אהרן הכוהן. היום הזה של ראש חודש אב, יש לו קשר מיוחד עם צדקותו, עבודתו והמסר שאנו צריכים ללמוד מאהרן הכהן. כידוע שאהרן הכהן הצטיין במיוחד במידת החסד, האהבה והשלום. וכפי שנאמר במפורש במשנה "הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". והוא המשיך זאת גם
לבניו אחריו, הכהנים, שעניינם הוא להוסיף שלום בעם ישראל, להוסיף אהבה ואחווה שלום ורעות. וכפי שאומרים הכהנים בברכה שלפני ברכת כהנים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציונו לברך את עמו ישראל באהבה"! מאהרן קיבלו כל הכהנים את הכח לברך את העם מתוך אהבה.
ולכן באמת יום הסתלקותו הוא "באחד לחודש", כי המספר אחד מסמל יותר מכל את אהרן הכהן, שענינו היה לאחד את עם ישראל, לעשות מהם גוף אחד, לחבר את כל בני ישראל ביחד "אחד". ואמנם, התאריך של אחד בחודש חוזר על עצמו שתים עשרה פעמים בשנה; מתוך כל החדשים דווקא חודש אב הוא יום ההילולא של אהרן הכהן, כי אכן, חודש אב, שבו נחרב הבית בגלל שנאת חנם, דורש מאתנו יותר מכל את אהבת החינם, האחדות של אהרן הכהן, שחיפש בכל ימי חייו כיצד הוא יכול רק לעזור ולסייע לאחדות שבין בני ישראל.
זהו הקשר בין אהרן הכהן לבין ה"אחד" לחודש אב: אהרן הוא הנותן לנו את הכח להתגבר במדת האחדות, וכך להביא לבנין בית המקדש השלישי שיבנה בעז"ה עוד בחודש אב זה, בזכות אהבת חינם,
שתבטל את החורבן והגלות ותביא את הגאולה.
קשר נוסף בין פטירת אהרון לחודש אב הוא גם בתוכן הדברים: חודש אב מייצג את חורבן בית-המקדש, וחז"ל אמרו כי "שקולה מיתתן של צדיקים כשרֵפת בית אלוקינו, בהסתלקות צדיקים ובחורבן בית-המקדש יש שני היבטים המייצגים שני קצוות, צער ואבל מזה ועלייה והתחזקות מזה.
בהסתלקות צדיק יש לבכות ולהתאבל, ובה-בשעה זה הזמן ללמוד מתורתו ומפעולותיו של הצדיק, ועל-ידי כך מתקיים מאמר חז"ל: "מה זרעו בחיים,אף הוא בחיים, כזאת היא גם ההתייחסות לחורבן המקדש: על-פי התורה חובה להתאבל על ירושלים, ובה-בשעה ימי בין המצרים מורים להתחזק,לא להתייאש חלילה מאריכות הגלות, אלא להתעודד בציפייה דרוכה לגאולה ולעסוק בהלכות בית-הבחירה, שעל-ידי כך אנחנו בונים את בית- המקדש, כפי שאמר הקב"ה ליחזקאל הנביא: "בשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה בפרשת הבית אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין
הבית".
על רבי ישראל מרוז'ין מסופר שהיה דוחה מאוד את העצבות והיה מדבר תמיד בגנותה ובשבח השמחה. כשהגיע תשעה באב, לא יכלו כמה מחסידיו להרשות לרגשי התוגה והעצב להשתלט עליהם וחיפשו דרכים לשמח את ליבם. הם החליטו להשתעשע בדרך מקורית: מפתח הגג של בית-המדרש
שלשלו חבל ועניבה בקצהו, וכשהיה מישהו נכנס פנימה היו 'לוכדים' אותו בחבל ומרימים אותו למעלה… בתוך כך נכנס הצדיק לבית-המדרש.
העומדים על הגג לא יכלו לזהותו מלמעלה והרימו גם אותו אל-על. רק כשהיה כבר באוויר זיהו אותו ומיהרו להורידו, כשכל גופם רועד… כשהורד הצדיק, נשא עיניו למרום וקרא: "ריבונו של עולם, הרי אתה רואה שבניך אינם רוצים ב'חג' הזה; טול אותו אפוא מהם!.. מובא בספרי חסידות:
משנכנס אב ממעטים את הענינים השליליים, באמצעות שמחה של מצווה. וידועה הוראתו של הרבי, לקיים את המנהג, של עריכת "סיום מסכת" בכל יום מ"תשעת הימים" שעי"ז תגבר שמחת התורה, ותמעיט את האבלות.. יהי רצון שזכותו של אהרן, בעל ההילולא, תעמוד לנו לחזק את האחדות
בין בני ישראל, ובכח האחדות נביא את הגאולה האמיתית והשלימה, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.
