עבודת האדם בתפלה ובתורה ובמצות להתלהב נפשו ולבו לה’ באהבה ותשוקה נפלאה על ידי התבוננות בגדלות ה’ בהעמקת הדעת אז תתלהב נפשו לה’ בעריבות מתיקות ידידות כו’. וכמו שידוע בענין שמחה של מצוה שהעיקר לעשות כל מצוה ומצוה באהבה ותשוקה גדולה ובהתלהבות עצומה.
וזהו פירוש הברכה ברוך אתה ה’ וכו’ להדליק וכו’, שאנו מברכים ומשבחים לה’ אשר בחר בנו לעם סגולתו לעשות מצותיו בהדלקה ובהתלהבות עצומה כשלהבת העולה מאליה. אמנם לפעמים כאשר נתטמטם לבו ושכלו של אדם אשר אי אפשר לו לעשות המצוה בהתלהבות ותשוקה בשביל זה לא ימנע חס ושלום מלעשות המצוה אלא יעשה המצוה בהנחה גם בלי התלהבות…
ובזה מובן הפלוגתא [=המחלוקת] שבין שני מאן דאמרי (שבת כב ע”ב) “חד אמר הדלקה עושה מצוה וחד אמר הנחה עושה מצוה”. ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים.. כי מאן דאמר [=מי שאמר] הדלקה עושה מצוה, פירוש שלכתחלה צריך האדם לעשות המצוה בהדלקה ובהתלהבות בתשוקה נפלאה. ומר אמר הנחה עושה מצוה, פירוש לפעמים כאשר נופל ממדרגתו ואין לו מוחין דגדלות לא ימנע מלעשות המצוה חס ושלום אלא יעשה בהנחה פירוש גם בלי התלהבות.
