נקודת העבודה בראש השנה היא הכתרת הקב"ה למלך, הכתרת המלך וקבלת מלכותו נעשית דווקא ע" תנועה של ביטול בתכלית, כשאדם משעבד את כל רצונותיו למלך עד שאינו חש כלל ברצונותיו ה"פרטיים", מצד שני ראש השנה הוא יום הדין על כל צרכי האדם הגשמיים והרוחניים ,ואנו מתפללים עליהם בתפילותינו, אם כך נשאלת השאלה כיצד אנו יכולים להיות בשתי תנועות נפשיות מנוגדות -מצד אחד צריך בראש השנה להיות בביטול ומצד שני עלינו לבקש בראש השנה בקשות גשמיות?
החלק העיקרי בתפילת הסליחות הוא י”ג מידות של רחמים: ה’, ה’, א-ל רחום וחנון וכו’. הגמרא אומרת שה’ לימד את משה רבנו לאחר חטא העגל את הסוד של י”ג מידות שאינן חוזרות ריקם.
בתפילות ראש השנה אין כל אזכור לחטאים ולעוונות, שכן זהו אינו הזמן לעסוק בכך (עסקנו בכך בסליחות לפני ראש השנה). אם כך, על מה אנו צריכים לשים דגש בראש השנה?
תפקידו של האדם בראש השנה הוא ללמד זכות על עצמו ועל בני ביתו.
כשאדם עומד למשפט בעולם הזה ומבקש לצאת זכאי, הוא לא מזכיר לשופט את עברו השלילי, אלא להיפך – הוא מזכיר את זכויותיו ומעשיו הטובים. באותו אופן, ביום ראש השנה אדם צריך להעלות את מעשיו החיוביים ואת הקבלות הטובות שלו לשנה הבאה.
אל רבי אלימלך מליז’נסק הגיע פעם חסיד וביקש לראות איך הרבי עושה כפרות בערב יום הכיפורים, אמר לו הרבי אם אתה באמת רוצה ללמוד איך עושים כפרות סע לכפר הסמוך, לך לביתו של בעל האכסניה ושם תוכל לראות.