כוחה של מצוות הדלקת נרות שבת
טומאת המצורע היא מהטומאות החמורות ביותר, עד שדינו של המצורע – להימצא מחוץ למחנה ישראל .
כמו כן נאמר במשנה שאם מצורע נכנס לבית חבירו הוא מטמא את כל הכלים בבית ,אבל אם המצורע נכנס לבית חבירו ללא רשותו, קובעת המשנה שעל בעל-הבית להורות מיד למצורע לעזוב את הבית, כדי לגלות שאין הוא מסכים שביתו יהיה “מושבו” של המצורע, ואם המצורע יצא מיד מביתו הכלים לא נטמאים.
המשנה נותנת לבעל הבית שהות לשלח את המצורע, הזמן הוא “אם שהה כדי הדלקת הנר”. כלומר, אם בעל-הבית התמהמה כזמן הדרוש להדלקת נר של שבת – נטמאים כל כלי הבית.
נשאלת השאלה מדוע נקבע כמדד לשהותו של המצורע דווקא השיעור של הדלקת הנר? הרי מצוות הדלקת הנר מצויה רק בערב שבת, והרי מצורע יכול להיכנס לבית חבירו כל העת, במילים אחרות מדוע חז”ל לא קבעו זמן בדקות ,או אם חז”ל רצו לקבוע זמן דווקא מתחום הקדושה מדוע לא קבעו כמדד זמן של מצווה יותר שכיחה אלא דווקא קבעו את הזמן של הדלקת הנר כדי לקבוע את זמן שהותו של המצורע בכדי שהכלים לא יטמאו?.
בתורה כל דבר מדויק. העובדה שדווקא שיעור הזמן של הדלקת נרות שבת נקבע כמדד
לשמירה על הבית מטומאת הצרעת, משקפת קשר פנימי בין הדברים. אחת הסיבות לצרעת היא לשון הרע שעניינו פירוד לבבות ומחלוקת ,ולכן התיקון לכך הוא דווקא ע”י נרות שבת שעניינם הוא ‘שלום בית’!, שעניינו איחוד הלבבות .
אפשר להוסיף ולשאול הרי נאמר “כי נר מצווה ותורה אור”. כלומר בכל מצווה יש את עניינו של נר- להאיר ,אם כך נשאלת שוב השאלה במה ייחודה של מצוות הדלקת הנר על פני מצוות אחרות הלוא כל מצווה היא בבחינת ‘נר מצווה’ ?
התשובה לכך: בכל מצווה, אף-על-פי שעניינה ‘נר’, נשאר האור רק במישור הרוחני ואינו בא לידי ביטוי במימד הגשמי של העולם. לעומת זאת, במצוות נרות שבת, משתקף האור של המצווה גם במציאות הגשמית של העולם, עד שהיא מאירה את הבית במובן הפשוט ביותר.
האור הגשמי של מצוות נרות שבת משקף את כוחה הגדול. על כל התורה נאמר שהיא “ניתנה לעשות שלום בעולם”, אבל זה שלום רוחני, שאינו מגיע בהכרח לתוך המימד הגשמי של העולם. אולם במצוות נרות שבת, אורה האלוקי חודר לתוך המציאות הגשמית של העולם והיא מביאה ‘שלום בית’ כפשוטו.
לכן דווקא המצווה הזאת יכולה לעמוד נגד הטומאה החמורה ביותר, טומאת צרעת, ולהגן
מפניה על הבית היהודי. המצווה הזאת מאירה את חושך הגלות, עד שהיא הופכת את החושך לאור, בבחינת “ולילה כיום יאיר”.
