“עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?”
מאת הרב אברהם חזן
בהפטרת “כי תשא” מסופר על אליהו הנביא, שמקבץ את בני ישראל ואת נביאי הבעל אל הר הכרמל. בפתח דבריו פונה אליהו לעם ישראל ואומר “עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים? אם ה’ הוא האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו!
מדבריו אלו של אליהו הנביא “ואם הבעל לכו אחריו” מובן שהדבר החמור ביותר הוא הפסיחה על שתי הסעיפים, עדיף שיעבדו עבודה זרה בלבד ולא יתפללו כלל לה’, מאשר יאחזו בשני הדברים גם לה’ וגם לעבודה זרה.
נשאלת השאלה מדוע?, האם לא עדיף שהאדם יאמין גם בה’ מאשר להאמין רק בעבודה זרה?. הרמב”ם מסביר, כי תופעת ה’עבודה זרה’, במקורה, נובעת מטעות. האנשים סברו, שהואיל והקב”ה הפקיד את הכוכבים והמזלות על השפע השופע לעולם – חובה עלינו לכבדם ולעבדם, כדי לזכות ב’השפעתם’. העבודה הזרה נובעת אפוא מרצונו של האדם לזכות בשפע שמעניקים הכוחות השונים, לפי דעתו המוטעית שהכוכבים והמזלות יש בכוחם להעניק השפעות שונות לעולם.
הוא עובד את הכוכבים והמזלות משום שהוא מאמין שעל-ידי כך יזכה ביותר שפע בדברים הנחוצים לו. וכאן אנו רואים את ההבדל בין מי שמאמין רק בעבודה זרה לבין מי שפוסח על שתי הסעיפים: העובד עבודה זרה בלבד ומאמין בה בכל ליבו, זה מצב הכי גרוע שיכול להיות, זו כפירה מוחלטת בה’!
אבל אפשר לומר שהאמת יקרה לו. הוא משקיע את עצמו בענינים רוחניים, שלדעתו השקרית הם אמת. הוא סבור בטעות שהעבודה הזרה היא מקור-החיים של העולם ולכן הוא דבק בה ומתמסר לעובדה. אלא שהוא צועד בכיוון ההפוך. אבל, כאשר מתברר לו ש”ה’ הוא האלוקים”, וכי עד עתה היה שרוי בטעות מרה, חש הוא בגודל החטא שביצע, והוא שב בתשובה שלמה. לעומת זאת, הפוסח על שני הסעיפים, אינו מחפש אמת אלא נוחות. לא מעניין אותו שום דבר רוחני הוא מנסה ליהנות מכל העולמות, וקשה לו להכיר בחטאו.
הרי מאז ומעולם הוא מאמין ורואה את עצמו ‘יהודי טוב’, ותמיד יהיה לו את התירוץ : הרי אני גם מאמין בה’. ובנוסף לכך, הפוסח על שתי הסעיפים גרוע יותר גם מבחינת השפעתו על הסביבה. מי שהוא במוצהר עובד עבודה זרה, השפעתו השלילית על סביבתו קטנה יחסית; האנשים יודעים להיזהר מפניו. לעומתו, הפוסח על שתי הסעיפים עלול להטעות את הבריות, מכיוון שהוא גם יהודי מאמין ואינו מזוהה בקלות רבה כל-כך כעובד עבודה זרה.
ולכן בא אליהו הנביא ואומר לישראל : “עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים”! זהו המצב הגרוע ביותר, אם ה’ הוא האלוקים לכו אחריו, ואם אתם חושבים שה”בעל” הוא האלוקים – לכו אחריו. לפחות תהיו מונחים בעניין רוחני, אז יש סיכוי שכאשר תקלטו שהבעל אינו אמת, תתעוררו בתשובה. אבל, אם תמשיכו לפסוע על שני הסעיפים, הדבר היחיד שיעניין אתכם הוא: איפה נוכל להרוויח יותר! במצב כזה, לא תתעוררו לעולם לחזור לה’ ולעבודתו. לכן קרא הנביא: “עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים”.
הפסיחה על שתי הסעיפים, הייתה בעיניו חמורה יותר אפילו מעבודת ה’בעל’. הגמרא ביומא אומרת שכוח היצר הרע של עבודה זרה בוטל. ברם, הענין של פסיחה על שתי הסעיפים חזק גם בימינו, ויש להיזהר מהנטייה לפסוח על שתי הסעיפים. עם מצבים של העדר יהדות, או ריחוק מאורח-חיים יהודי בגלל תעייה בשדות זרים – ניתן להתמודד. אפשר לקוות, כפי שהוכח לא-אחת, שסופו של התועה להכיר בטעותו, ואז באחת יוכל לשנות את דרכו ואת אורח-חייו. אך כאשר יוצרים אשליה עצמית של אמונה בה’, ולמעשה החיים סובבים סביב אנוכיות חומרית, ובשם אינטרסים אישיים של “עגל הזהב” או כבוד מדומה מוותרים לפי שעה, על כמה עניני תורה ומצוות, או-אז המצב קשה וחמור באמת!
הרב שרגא שיינפלד, שהיה נשיא הסתדרות הרבנים בארה”ב, סיפר: פעם עמד בראש משלחת רבנים שנכנסה ל”יחידות” לרבי מליובאויטש. בין שאר הדברים אמר להם הרבי: לכאורה קשה, כיצד אמר אליהו הנביא בהר הכרמל ” אם ה’ הוא האלוקים לכו אחריו, ואם הבעל לכו אחריו”?, כיצד אפשר לתת ליהודי בחירה איומה כזאת, לעבוד לבעל ר”ל?!. מה היה עושה אליהו הנביא אם באמת היו מחליטים היהודים לעבור לצד הבעל, ואיך לקח על עצמו אחריות גדולה שכזו?.. אולם – אמר הרבי-, אליהו הנביא ידע שאם לוחצים יהודי לקיר, הוא יאמר ה’ הוא האלוקים!. אליהו הנביא לא לקח שום צ’אנס, הוא היה בטוח ומשוכנע שכאשר עומדת בפני היהודי הברירה או זה או זה, הוא בודאי יכריז “ה’ הוא האלוקים”! ולאחר מכן הוסיף הרבי, ששמע מחותנו בשם המגיד ממעזריטש: שלפני ביאת המשיח יהיה אותו מצב כמו בזמן אליהו הנביא ונביאי הבעל, רק בהבדל אחד: שהאש תרד בצד השני, וזה יהיה הנסיון הגדול והקשה, לפני בוא המשיח. במצב כזה תידרש אמונה בלתי מוגבלת בה’, לא לפסוח על שני הסעיפים, אלא להכריז בקול גדול “ה’ הוא האלוקים, ה’ הוא האלוקים”.
