וכי תאמרו מה נאכל?
מאת הרב אברהם חזן
וכי תאמרו מה נאכל? פרשתנו עוסקת בהרחבה בדיני מצוות השמיטה. בתחילה מפרטת התורה את דיני שנת השמיטה, ולאחר מכן דיני שנת היובל. לאחרי כל זאת התורה מביאה שאלה שעלולה להתעורר: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?". ומשיבה: "וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת אתה תבואה לשלוש השנים". לכאורה, מקומה של שאלה זו בתוך דיני השמיטה, ולא לאחר הפירוט דיני היובל. ועוד, הלוא ממש בפסוק קודם מופיעה ברכת ה': "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע", ומה מקום יש לשאלת "מה נאכל"? לפני כחודש ישבנו כולנו בליל הסדר, ושם התוודענו לארבעת הבנים, ולסוגי השאלות של כל אחד מהם, החכם, הרשע, התם, ושאינו יודע לשאול .השאלה היא: מיהו זה ששואל את השאלה "מה נאכל" –האם זה החכם, הרשע או התם? מסביר הרבי, כי העובדה שהשאלה "מה נאכל" מופיעה בתורה רק אחרי דיני השמיטה והיובל, מלמדת כי לא מדובר בבן הרשע. הוא לא היה ממתין לשמוע את כל דיני שמיטה, אלא מיד בהתחלה היה קופץ ושואל "מה נאכל". לכן מסתבר שהשאלה הזו מגיעה מהבן החכם, זה שמקיים את כל דיני השמיטה בהידור ולחומרא, ובכל זאת שואל "מה נאכל"? כלומר: השאלה "מה נאכל", איננה שאלה שנובעת מכפירה וחוסר אמונה, אלא זו שאלה לגיטימית, שמגיעה גם מאדם שומר מצוות, שיש לו אמונה חזקה. שואל הבן החכם שאלה פשוטה: הרי אחד הטעמים של מצוות השמיטה הוא, שהקרקע 'מתעייפת' במשך השנים, ולכן צריך לתת לה 'מנוחה' בשנה השביעית.
לפיזה, באיזו שנה היא אמורה להיות הכי עייפה, לכאורה בשנה השישית. אם כן, שואל הבן החכם: לפי הטבע, איך יתכן שיהיה לנו די אוכל בשנה השביעית, אחרי שבשנה השישית הקרקע אמורה להיות עייפה ולתת פחות יבול מכל שנה? עונה על כך הקב"ה: "וצויתי את ברכתי בשנה השישית ועשת את התבואה לשלוש השנים".
כלומר: זה נכון שבדרך הטבע לא מובן כיצד הקרקע תוציא יותר תבואה, ולכן השאלה תמיד תחזור ותישאל; אולם כאשר אני אומר לקיים את מצות השמיטה אני גם יהיה זה שידאג לתת ברכה בקרקע שתספיק לשלוש השנים.
את השאלה הזו כולנו שואלים מדי פעם. אנו בודקים את מצב החשבון בבנק, ומסתכלים האם קיבלנו משכורת ומה עם ההכנסות, ושואלים "מה נאכל"? את השאלה הזו אנו עלולים לשאול במיוחד, כאשר הקב"ה דורש מאיתנו לכאורה 'תשלום' למען קיום מצוותיו. כגון: אם זה תשלום עבור אוכל כשר למהדרין, תפילין וציצית מהודרות, חינוך הילדים במוסדות תורניים וכו', ושואלים "מה נאכל"? או כאשר אדם שקיבל משכורת, וחושב לעצמו: כיצד אוכל לתת מעשר מהכסף "מה נאכל"? אומר להם הקב"ה: נכון שבדרך הטבע נראה שקיום המצוה ממעט את ההכנסה, אבל אני הוא זה שציוויתי לשמור מצוות אלו, ולתת צדקה, ואני הוא זה שידאג לכך שתהיה ברכה ניסית וההכנסות רק יגדלו, כמו שנאמר "ובחנוני נא בזאת". רבי מאיר מפרמישלן, היה עני מרוד. פעם הגיע אליו עשיר הביתה, וכשראה אתה עוני הגדול, החליט לתת לצדיק סכום כסף גדול כדי שיוכל לחיות בהרחבה. אולם ר' מאיר לא הסכים לקבל את הכסף, באומרו: יש לישני "כי" (באידיש )"קי" פירושו פרה…( ומהם יש לי פרנסה בטוחה ואיני זקוק לעוד כסף. היהודי הבין מדברי הצדיק שיש לו שתי פרות. משראה שלא יצליח להשפיע על הצדיק שייאות לקבל ממנו את הסכום, החליט לנסות את מזלו באופן אחר: למחרת בבוקר הוא הגיע לביתו של הצדיק וביקש מהרבנית לקנות חלב הנחלב מפרותיהם, כשבתוכניתו לשלם כפל כפליים מהמחיר הרגיל עבור חלב. לתדהמתו ענתה הרבנית בפליאה שמעולם לא היו להם בהמות ואין אצלם חלב למכירה! נכנס אותו עשיר שוב אל ר' מאיר וטען: "כיצד אמר ליה רבי שיש לו שני "כי", והרי לא היו דברים מעולם"? ענה ר' מאיר: "וכי אמרתי שיש לי שתי פרות? לא אמרתי, אלא שיש לי שני "כי", ואכן בהחלט יש לי אותם: "כי" אחד, "כי בו ישמח לבנו"; וה"כי" השני, "כי בשם קדשו בטחנו". מאותם שני "כי" של שמחה וביטחון בה', יש לי ב"ה פרנסה בטוחה"! ידוע, ששש שנותה עבודה הן כנגד ששת-אלפי שנות קיומו של העולם, ושנת השמיטה מקבילה לאלף השביעי שהוא "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". השנה השישית מסמלת את האלף השישי, אשר במהלכו בא המלך המשיח. ואנו שואלים: כשם שהקרקע 'מתעייפת' ונחלשת עם השנים, והיא חלשה מאוד בשנה השישית, גם אנחנו, בני האלף השישי נמצאים במצב רוחני חלש ונמוך. יש ירידת הדורות, ואם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים. אין לנו נביאים ולא רוח הקודש, אלא אנו נמצאים בשפל רוחני גדול. איך דווקא הדור הנמוך שלנו,של האלף השישי יכול להביא את הגאולה? אומר הקב"ה: "וצויתי את ברכתי בשנה השישית". נכון שהדור שלנו נמוך, אבל הקב"ה נותן דווקא לבני הדור שלנו כוחות מיוחדים להתגבר על הקשיים ולהביא את הגאולה. דווקא הדור שלנו מתמודד עם ניסיונות וקשיים רוחניים שלא היו בדורות הקודמים, דבר המלמד על עוצמה מיוחדת שהקב"ה נתן דווקא לנו. עם העוצמה הזו, אנחנו נביא את הגאולה, "ועשת את התבואה לשלוש השנים", וכמו שכתוב על הגאולה: "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" (הושע ו/ב) –במהרה בימינו ממש.
