נתינה ללא תמורה
באחד הימים טייל אדריאנוס קיסר במטעי טבריה והבחין באיש זקן נוטע נטעים צעירים לתוך האדמה.
בהביטו על שערותיו הלבנות של האיש, קרא לו השליט הרומי: “היי איש זקן, האם אתה מצפה ליהנות מפרי עמלך? היכן תהיה כששתילים רכים אלה יניבו פרי?”
“כולנו בידיו של הבורא, זקנים וצעירים כאחד. אם הוא ירצה, אוכל ליהנות מפרי עמלי” השיב הזקן.
“תקווה מפליאה מקננת בלבך, הגד נא לי בן כמה אתה?” שאל הקיסר.
“בן מאה שנים אנוכי” השיב הזקן.
“אתה בן מאה ועדיין מקווה לאכול מפירות העצים שהנך שותל זה עתה…” גיחך הקיסר.
הזקן הביט בקיסר ואמר: “אם בורא עולם ירצה, אוכל ליהנות מפרי עמלי. אולם, גם אם לא, אין אני עמל לשווא, אני עובד בשביל ילדיי הבאים אחריי”.
כששמע הקיסר את דבריו אמר: “אם תזכה ותחיה כשהפירות יבשילו, תודיע לי על כך!”
שנים עברו והשתילים הרכים הפכו לעצי תאנה מניבי פרי. נהנה הזקן מהפירות, מילא מהן סל והלך אל הקיסר.
“מי אתה?” שאלו שומרי המלך.
“יש לי מנחה לקיסר” השיב הזקן.
“יש כמוך אלפים, למה שנכניס אותך?”
“המלך ישמח לראותני” השיב הזקן.
נכנס הזקן והקיסר לא הכירו, אחרי דין ודברים אמר לו הזקן: “אני האיש אותו ראית נוטע שתילי תאנים ליד טבריה לפני שנים אחדות, ביקשת להודיע לך כשהפרי יבשיל בחיי, ואכן, הנה אני פה ואף הבאתי לכבודו סל מלא פירות”.
הקיסר נעץ עיניו באיש ופקד להושיבו בכיסא של זהב ולמלא את סלו בדינרי זהב.
השרים שראו את כל הכבוד שעשה הקיסר לזקן שאלוהו: “מה ראית לתת לזקן זהב תמורת תאנים?”
סיפר להם אדריאנוס את הסיפור והוסיף: “אם הבורא נתן לזקן זה שנות חיים כה רבות וכיבדו, אני לא אכבד אותו?!” (ויקרא רבה, כה)
אומרת התורה: “וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם” (ויקרא יט’, כג’) – אמר להם הקב”ה לישראל: “אף על פי שתבואו לארץ ותמצאו אותה מלאה כל טוב, אל תאמרו: ‘נשב ולא ניטע’, אלא היו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם”.
לא תמיד אנו זוכים לראות פירות בעמלינו, לעיתים כל המאמצים, הכוחות, הכסף וההשקעה עוברים לאדם אחר שנהנה מהזריעה שלנו.
לעיתים הדברים מקוממים ומעצבנים, אך בורא עולם מלמד אותנו מהי נתינה אמיתית.
גם אם זרעת ולא קצרת, השקעת ולא ראית פירות, אם אדם אחר נהנה מהן השתדל לשמוח בשבילו, כשם שאחרים לעיתים עמלו בשבילך כך את עומל בשביל אחרים…
כשם שהגעת לעולם בנוי ומיושב, עולם שלא חסר בו דבר, כך אתה תתן לאחרים גם אם לא תזכה לרוב המחמאות, לגדולה ולכבוד.
לנטוע עצים בשביל שבנך יהנה מהפירות זו מעלה, לנטוע כדי שהעולם יהנה מפירותיך זהו ממש כתכלית הבריאה… לתת מבלי לזכות לקבל…
בורא עולם בוחן את מעשיך, הוא יעניק לך את המגיע לך בעולם הזה וכל שכן בעולם העליון – אתה המשכת את גלגל העולם, יצרת ועשית גם אם לא תמיד נשכרת… אתה תשב בעתיד בכיסא זהב צמוד לכיסאו של מלך העולם…
יום טוב, טו’ בשבט שמח ובשורות טובות
