פעם רבי יעקב אבוחצירא היה באלג’יר, אצל יהודי עשיר אחד. כשהגיע יום שישי אמר רבי יעקב אבוחצירא: “אני צריך ללכת”, אותו עשיר ביקש: “כבודו יישאר אצלי בשבת”, אבל אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: “אני חייב ללכת”. לעשיר הזה היה צאן בחצר, גדיים וכבשים, ובזמן שהם מדברים גדי אחד מהעדר ניגש לרבי יעקב אבוחצירא, שהיה יושב בפתח של הבית, והגדי שם את הראש שלו על הברך של רבי יעקב, והסתכל לו בעיניים, ורבי יעקב מסתכל בו בחזרה. בעל הבית מסתכל ולא מבין מה קורה. רבי יעקב אבוחצירא אומר לבעל הבית: “אם אתה רוצה שאני אשאר פה בשבת, אני מוכן להישאר אבל בתנאי אחד: את הגדי הזה שאתה רואה פה תשחט לשבת, ונאכל אותו בארוחות של שבת”. אמר לו העשיר: “כבוד הרב, בשבילך את כל העדר אני שוחט, רק בשביל שכבודו ישאר אצלי שבת”. רבי יעקב אבוחצירא הורה לו: “בארוחות האלה תביא לבית שלך עשרה תלמידי חכמים שיאכלו יחד אתנו”, אמר לו העשיר: “כבוד הרב, אין בעיה”. אחד מהתלמידים שלו שחט את הגדי וכיוון את הכוונות של השחיטה לפי הקבלה. באו תלמידי חכמים, עשו סעודות גדולות, ורבי יעקב אבוחצירא אמר דברי תורה. עשו סעודה, שירה, דברי תורה. באמצע הלילה הלכו לישון, ובעל הבית שומע מישהו מדבר עם רבי יעקב אבוחצירא ואומר לו כך: “תנוח דעתך כפי שהנחת דעתי, ותזכה לאורך ימים ושנים”, אבל בעל הבית לא רואה אף אחד. בבוקר קם העשיר ואמר לרבי יעקב אבוחצירא: “מחילה שאני שואל את כבודו, אבל מה זה שבאמצע הלילה שמעתי כך וכך?”. אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: “דע לך, הגדי הזה שראית שבא אלי היה תלמיד חכם שנכשל באיזו עבירה, שהוא לא עשה תיקון עליה. הוא התגלגל בגדי הזה והוא בא לבקש ממני תיקון, וזה ששחטנו אותו ואכלנו אותו, ודיברנו דברי תורה, זה היה התיקון שלו, והוא בא להודות לי שעשינו תיקון לנשמה שלו”, כך היה רבי יעקב אבוחצירא.
פעם אחת רבי יעקב אבוחצירא הלך לאסוף כספים, כהרגלו, למוסדות תורה, ליתומים ולאלמנות. בדרך חזרה הוא לקח איתו גוי אחד שיעזור לו. היו שתי דרכים, הרב אמר לגוי “אנחנו נלך בדרך הזאת”, הגוי אמר: “מה פתאום?”. אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: “למה ‘מה פתאום’?”. אמר לו הגוי: “פה יש שודדים, אך אחד לא מעיז ללכת לשם”. אמר לו רבי יעקב אבוחצירא: “אתה עובד אצלי, אני אחראי עליך, אתה הולך איתי”. הם הלכו ואחרי כמה מטרים הם פתאום רואים קבוצה של ארבעים שודדים עם נשק. הגוי, מסכן, התחיל לרעוד, ורבי יעקב אבוחצירא המשיך ללכת כאילו לא קרה כלום. השודדים באו אליהם. הם ידעו שרבי יעקב אבוחצירא הלך לאסוף כספים (הם היו מהעיר שלו), ובידי רבי יעקב אבוחצירא היה כסף רב. הם באו אליו ואמרו לו: “תביא לנו את הכסף שלך”, אמר להם: “טוב, הנה התיק”. אמרו לו: “כדי לקחת את הכסף אנחנו קודם כל צריכים להרוג אותך”, אמר להם רבי יעקב אבוחצירא: “בבקשה תהרגו”. והנה כשהם מרימים את הנשק כדי להרוג את רבי יעקב אבוחצירא, ארבעים השודדים כולם מתאבנים! לא זזים ממקומם! ולא רק שהם מתאבנים, אלא חצי גופם גם שקע בתוך האדמה. כשהגוי ראה את זה הוא עמד בהלם. אמר רבי יעקב אבוחצירא לגוי: “תשאיר אותם ככה, שיישארו פה, כדי שגנבים אחרים יראו וייראו”. הם עזבו אותם כך והלכו לעיר. המשפחות של השודדים ידעו שהלכו לשדוד את רבי יעקב, והם ראו שרבי יעקב חזר, אבל השודדים לא חזרו. עובר יום והשודדים לא חוזרים. הם באו לרבי יעקב אבוחצירא ושאלו אותו אם הוא ראה את השודדים, והוא לא ענה להם, הוא לא התייחס אליהם, הוא התחמק מהם. הם הלכו לעוזר שלו, הערבי, והוא סיפר להם את כל העניין. אמר להם: “תרוצו לבקש סליחה”. הם רצו לרבי יעקב אבוחצירא ובכו בכיות נוראות. אמר רבי יעקב אבוחצירא: “כדי שלא יהיו צרות ליהודים אני אמחל להם, אבל תלכו אליהם ותגידו להם שיבטיחו שמהיום והלאה הם יפסיקו עם הדברים האלה, ואם לא אוי ואבוי להם”. הם הלכו אליהם, דיברו איתם, והם כמו בול עץ. אחד האנשים צעק להם: “האם אתם מקבלים עליכם יותר לא לגנוב, ולא לעשות צרות לאנשים”, ואז נפתח פיהם ואמרו: “מקבלים עלינו”, ואז הם התרוממו ויצאו. מכאן נבין מי היה רבי יעקב אבוחצירא!
