ממתק לשבת פרשת תצווה

ממתק לשבת פרשת תצווה
ירחמיאל היה יהלומן עשיר מחשובי העיירה, מנהג טוב היה לו לירחמיאל לפני כל עסקה גדולה היה הולך אל הרבי לבקש את ברכתו, באחד הימים הגיע ירחמיאל כהרגלו לבקש את ברכת הרבי ובדיוק כשהגיע נכנס זבולון שואב המים שהיה יהודי שקט ו”פשוט”, חישב ירחמיאל את זמנו ואמר לעצמו בטח הרבי ישב לדבר איתו כמה דקות ואז אני אוכל להיכנס ולדבר עם הרבי, אך להפתעתו עברו כמעט שעתיים עד שזבולון יצא, ירחמיאל נכנס אל הרבי כשכבר פקעה סבלנותו ומיד פנה אל הרבי בשאלה “רבי, האם לא חבל לבזבז כל כך הרבה זמן עם יהודי כל כך פשוט?” הרבי חייך ומבלי להתייחס לשאלה פנה אל ירחמיאל ואמר לו אני מניח שאתה בדרך לעסקה אולי תראה לי את הסחורה שאתה הולך למכור הפעם, ירחמיאל החל להירגע הנה הרבי מקדיש לו היום תשומת לב מיוחדת ואכן הוציא הסוחר את הסחורה והחל לשטוח על השולחן יהלומים בכל מיני גדלים ומכל מיני סוגים, הרים הרבי אחד היהלומים ואמר לירחמיאל הנה זה היהלום הכי יקר שיש לך כאן, חייך ירחמיאל ואמר רבי זה דווקא יהלום זול יחסית הנה תראה זה יהלום יקר, אך להפתעתו הרבי מתעקש ואומר לו שהיהלום עליו הצביע הרבי הוא היקר, פונה ירחמיאל אל הרבי ואומר “רבי בשביל לדעת להעריך יהלומים צריכים להיות מומחה, ענה לו הרבי “בשביל לדעת להעריך נשמות צריכים גם להיות מומחה”
פרשתנו פותחת במילים ואתה תצווה את בני ישראל, בשונה מכל מקום אחר בתורה שהקב”ה פונה למשה ואומר לו צו את בני ישראל וכדומה כאן כתוב ואתה תצווה את בני ישראל מבלי לכתוב את שמו של משה ואכן פרשת תצווה היא הפרשה היחידה בתורה מאז לידתו של משה ששמו לא מופיע בה ומסבירים לנו חז”ל שהסיבה היא בגלל שלאחר חטא העגל כשהקב”ה רצה חלילה להשמיד את עם ישראל אמר לו משה אם אתה לא סולח “מחני נא מספרך אשר כתבת” והקב”ה אמנם סלח אבל דבריו של צדיק משאירים רושם ולכן פרשה אחת הסמוכה ליום לידתו ופטירתו של משה ז’ באדר נשארה ללא שמו.
כשאנחנו מתבוננים בסיפור הזה של משה אנחנו רואים דבר מדהים משה רבנו לא אומר לקב”ה להשאיר את שבט לוי שלא חטאו ולא מנסה להצדיק את עם ישראל שטעו ואולי הם לא כל כך רשעים, הוא רק אומר לקב”ה זה העם שלי ולמרות היותם חוטאים אני לא מוכן לוותר על אף יהודי ולכן אם אתה מוותר עליהם וותר גם עלי, זה כוחו של מנהיג אמיתי שיודע להעריך נשמות וכל אחד מהצאן שלו שייך אליו ללא התניה וללא קשר להתנהגותו.
בחסידות מוסבר שהמילה תצווה היא מלשון צוותא וחיבור והקב”ה פונה למשה ואומר לו ואתה תצווה – אתה תחבר את עם ישראל, תחבר אותם אלי ותחבר ביניהם שיהיו באחדות מבלי הבדל בין האחד לשני ואחדות זו תתן להם את החוזק לעמוד מול כל האתגרים וכך יזכו להעלות נר תמיד – להיות באור תמידי.
נקודה זו אנחנו רואים גם בסיפור חג הפורים, המן פונה לאחשוורוש ואומר לו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ולכאורה לא מובן למה זה רלוונטי לספר לאחשוורוש שהעם הזה מפוזר ומפורד? אלא שהמן ידע שכשעם ישראל מפורד אין להם כוח ולכן אמר למלך אין מה לחשוש מהם כי הם כרגע במצב מפורד, ולכן כשאסתר שומעת על הגזירה, הדבר הראשון שהיא אומרת למרדכי המנהיג שבדורו “לך כנוס את כל היהודים” כי ברגע שתכנוס ותחבר ביניהם יתבטל כוחו של המן ותבוא גאולה לעם ישראל.
גם בדורנו הרבי כמנהיג שלח את שלוחיו לכל רחבי העולם כדי שיאחדו ויחברו בין כל חלקי עם ישראל בארץ ובתפוצות וידאגו לכל יהודי ללא התניה כהכנה לגאולה ועל ידי שכל אחד מאיתנו אכן יעשה ככל יכולתו לחזק את האחדות בתוכנו נזכה גם בדורנו ל”אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם” וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר בקרוב ממש.
כתב הרב וילהלם חבד בנקוק
שבת שלום