ממתק לשבת פרשת תצווה תשע”ט
ערב אחד נקשה שכנה בדלת של משפחת כהן ובפיה בקשה, ב”ה המשפחה גדלה, ונוצר הצורך להרחיב את הדירה. יש לנו תוכניות בניה, ואנחנו צריכים לקבל אישור מהשכנים כמקובל.
“אני חייבת לציין” – הודתה השכנה בגילוי לב – “כשאנו נרחיב בצד מזרח, זה בהחלט יחסום לכם את השמש מחלון הסלון והמרפסת בסלון, וכל הצד המזרחי. ועדיין, אני מבקשת שתבדקו אם תוכלו להסכים לחתום לנו…” – סיימה את בקשתה במבוכה קלה.
בני הזוג כהן התלבטו מאוד ולאחר התייעצות שנמשכה כמה ימים, החליטו לוותר על השמש למען השכנים. הם הגישו את התוכניות החתומות לשכנים, שבתוך תקופה קצרה החלו להרחיב את הבית.
התקופה הראשונה הייתה כרוכה בהסתגלות. הסלון שהיה מואר עד עכשיו נהיה חשוך, במרפסת כבר לא היה שמש, וכל פעם שהיה קצת מציק להם חשבו לעצמם על הרווחה שהביאו לילדים הרבים של השכנים והשתדלו לשמוח איתם,
חלפה תקופה, ועקב שינויים שונים הוצרכה משפ’ כהן למכור את ביתה ולעבור לעיר אחרת. בני הזוג קיוו כי בעיית חוסר השמש בדירה תפגע כמה שפחות במחירה, המתווך שהם לקחו הוסיף למחיר סכום מכובד כדי שיהיה עם מה להתמקח.
לאחר כמה ימים התקשרה אשה וביקשה לראות את הדירה, כשהיא מדגישה שהיא רוצה לבוא בשעות השמש. קבעו שעה בבוקר למרות הספקנות הרבה. הרי אם האשה רוצה לבחון את עניין השמש – מה הסיכוי שתחתום על דירה חשוכה ונטולת שמש?
למחרת, בשעת בוקר צחה מעננים, הופיעה האשה המתעניינת. היא נכנסה לבית, בחנה את כל פרטיו ודקדוקיו, והחלה לבחון את ענין השמש. הסתכלה בסלון, בדקה את המרפסת, והיא נראית מרוצה מאוד, היא נכנסת ויוצאת מהמרפסת לסלון מוודאת שאין שמש ואז היא מכריזה “סגרנו!” – בלי להתמקח על המחיר, בלי לדון בהסדרי התשלום. “מה שנוח לכם” – אמרה, והחלה לכתוב את ‘זיכרון הדברים’. אחרי שנחתמה העסקה כדת וכדין, פתחה את לבה וסיפרה:
“האמת, שבוודאי הייתי שמחה להתווכח על המחיר, לחסוך לי כמה עשרות אלפי שקלים. אלא שאין לי ברירה – אני סובלת ממחלה נדירה, וחשיפה לאור שמש מסכנת את חיי. ראיתי הרבה דירות, אך בכל אחת מהן יש שטח חשוף לשמש, וזה מסוכן עבורי. עד שראיתי את הדירה שלכם, ואינני יכולה לוותר על ההזדמנות לקנות את דירת חלומותיי – דירה מקסימה שאין בה שמש!” – אמרה, ולא הוסיפה מילה…
בני הזוג כהן נותרו המומים, נטועים למקומם ואינם מאמינים. לא רק שלא הפסידו מהוויתור, לא רק שמחיר הדירה לא ירד – אלא הוא עלה והתעלה בעיני זו שקנתה את הדירה.
**
פרשת תצווה היא הפרשה היחידה בתורה מאז לידת משה ששמו אינו מוזכר בה, ההסבר המוכר הוא שהסיבה לכך היא דבריו של משה שנקרא בשבת הבאה, לאחר שעם ישראל חוטאים בחטא העגל והקב”ה רוצה למחות אותם מעל פני האדמה, פונה משה לקב”ה ואומר “אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת” הוא כביכול מציב אולטימטום לקב”ה אם אתה לא סולח לעם ישראל תמחוק את שמי מהתורה, הקב”ה אכן סולח לעם ישראל אבל מכיוון שמשה אמר “מחני נא” אז פרשת תצווה שנקראת תמיד לפני יום פטירתו של משה בז’ אדר נכתבה בלי להזכיר את שמו, כל אחד מאיתנו מבין איזו מסירות נפש נדרשה ממשה כדי לוותר על שמו בתורה וכשאנו רואים איך משה רבנו מוסר את נפשו עבור עם ישראל גם כשחטאו בחטא חמור זה מלמד אותנו מהי אהבת ישראל,
אבל יש פירוש נוסף שמלמד אותנו עד כמה מידת הוויתור והאהבה של משה היא מיוחדת ולפי ההסבר הזה הסיבה ששמו של משה לא מוזכר בפרשה הוא בגלל שבפרשה הזו אנחנו קוראים הרבה על בגדי הכהונה והכשרת הכהנים לעבודתם, לכן החליט משה רבנו שבפרשה הזו שבה מדברים על אהרון ותפקיד הכוהנים הוא יזוז הצידה ויפנה לאהרון מקום לקבל את מלוא תשומת הלב.
יהי רצון שנלמד לתת האחד לשני את המקום הנכון ונבין שלפעמים המוותר מרוויח הרבה יותר, ובזכות ההוספה באהבת ישראל נזכה לבניין בית המקדש בגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום
הרב נחמיה וילהלם
בית חב”ד בנגקוק תאילנד
