ב”ה
ממתק לשבת פרשת מקץ, שבת חנוכה
השולטן הטורקי בא פעם בימי החנוכה לבקר בביתו של הרופא היהודי שלו מר נסים רחמים, היהודי הזמין אותו לשבת ליד הנרות הדולקים וכיבד אותו בסופגניות ולביבות, השולטן שמע מהרופא בקשב רב את סיפורם של נרות החנוכה, כשסיים שאל השולטן מהו הנר הגבוה שעומד שם מעל כל הנרות, אמר לו נסים “זהו השמש, איתו מדליקים את כל הנרות” אמר לו השולטן אם רק זה היה התפקיד שלו לא הייתם משאירים אותו דולק ועוד שמים אותו מעל כל הנרות, אני יודע שיש כאן סוד שאתה מסתיר ממני בגלל שאינני יהודי, יש לך שלושה ימים להגיע לארמוני ולגלות לי את הסוד…” השולטן קם בכעס ויצא מהבית
נסים הרופא נבוך מהעניין, גם כך היו הרבה מאנשי הארמון שלא אהבו את קרבתו אל השולטן ורק זה חסר לו שעכשיו הכעס יצא על כל היהודים
ירד הרופא לרחוב להסתובב קצת ולהפיג את המתח, עם צאתו מהבית ניגש אליו יהודי זקן ובירכו במאור פנים, הזקן פנה לרופא ואמר לו “אתה לא נראה טוב ספר לי מה מעיק עליך, דאגה בלב איש – ישיחנה” החליט נסים לשתף את הזקן, סיפר לו את הקורות עם השולטן ואמר לו “אינני יודע מה אוכל להגיד לשולטן שיניח את דעתו” חייך הזקן ואמר לרופא “לך אל השולטן ואמור לו סוד גדול צופן השמש, השמש אומר לכולנו הביטו וראו, אני בשונה מכל הנרות לא נמצא כאן בשביל עצמי, אני כאן רק כדי להדליק את כולם לחמם ולהאיר אותם ולתת להם את הכוח להאיר גם הם, זו הסיבה ששמים אותי מעל כולם” וכך גם אנחנו בני האדם צריכים לדעת שככל שנעזור לאחרים כך נתעלה יותר
התפעל הרופא ואמר לזקן “עכשיו אני מוכן עם תשובה שבטוח תניח את דעתו של השולטן
בפרשתנו פרשת מקץ אנחנו קוראים על יוסף שסוף סוף שר המשקים נזכר בו ומספר לפרעה על נער הפלא שפתר להם את החלומות בהיותם בבית הסוהר ופרעה מזמין את יוסף, ניתנת כאן ליוסף הזדמנות פז לפגישה אישית עם המלך וזה הזמן להרשים את המלך במוכשרותו של יוסף וביכולותיו המיוחדות על מנת שהמלך ישתכנע להשתמש בכוחותיו אבל במקום זה אנחנו רואים שכשפרעה מדבר עם יוסף על כך ששמע שהוא יודע לפתור חלומות, יוסף מיד עונה “האלוקים יענה את שלום פרעה” וממשיך לאורך כל השיחה עם פרעה לדבר על אלוקים במקום לדבר על עצמו. הסיבה היא שיוסף רוצה להיות “שמש” הוא יודע שאם הוא באמת רוצה להתעלות ולצאת ממצבו הקשה, עליו להדגיש את כוחו של ה’ ואת האפשרות שלו לקיים את רצון ה’ ולעזור לכל באי העולם ואכן פרעה מבין את המסר ואומר לו “אין עוד איש אשר רוח אלקים בו כמוך” על מנת להצליח לעבור את שנות הרעב ולא להשאיר אף אחד רעב צריכים איש אשר רוח אלוקים בו, אדם שמבין שכל מטרתו היא לא הגדלת עצמו אלא סיוע לזולת
זו בעצם היתה המלחמה של החשמונאים נגד היוונים, מי שהיה עוקב אחרי היוונים בכניסתם לבית המקדש היה נדהם לראות שהם לא שברו כל דבר שנקרה בדרכם, אלא הסתובבו ופתחו מכסים של כדי שמן ואפילו לא שפכו את השמן, המלחמה שלהם היתה בעיקר על הכנסת האלוקים לכל דבר, לא היה איכפת ליוונים שיש לעם היהודי תרבות, הם מאוד אהבו תרבות אבל הם לא יכלו לסבול את זה שהתרבות הזו היא על טבעית, זה שתדלק מנורה בבית המקדש זה דבר יפה אבל זה שהשמן חייב להיות טהור זה לא מובן בהגיון האנושי ועם זה הם לא יכלו להסכים, לכן כשעם ישראל חזרו לבית המקדש חיפשו דווקא את פך השמן הטהור שיסמל את הניצחון ואת האפשרות להדליק בצורה על טבעית וכשעם ישראל נהגו בצורה על טבעית, לא חשבו על עצמם אלא על תפקידם בעולם’ גם אם העשיה היא למעלה מהגיונם זכו הם עצמם להתעלות שגם משמים נהגו איתם בצורה על טבעית והשמן הספיק לשמונה ימים
נזכור להקשיב לסיפורם של הנרות ובמיוחד לסודו של השמש שמזכיר לנו שכל תפקידנו בעולם הוא לתת, להאיר ולחמם את זולתנו ובזכות זה נתעלה גם אנחנו
כתב הרב וילהלם חבד בנקוק
חנוכה שמח ושבת שלום
