"והנה אנוכי עמך"
פרשתנו מתארת את קיבוץ הגלויות שיהיה בגאולה שנאמר-"ושב ה' אלוקיך את שבותך" רש"י מפרש: מכך שכתוב "ושב" ולא כתוב "והשיב" רבותינו לומדים שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם.
נשאלת השאלה והלא אין כאן חידוש מיוחד ,והרי כבר בפרשת שמות פירש רש"י – מכך שהקב"ה נגלה למשה רבינו מתוך הסנה (שיח קוצני), למדנו שהקב"ה נמצא עמנו בצרה, אם כן צריך ביאור מה החידוש בפרשתנו?
הביאור לכך: מעניין הסנה למדנו שהקב"ה משגיח על בנ"י בגלות ומשתתף בצערם, אבל אין פירוש הדבר שהקב"ה בעצמו נמצא בגלות, לעומת זאת מכך שהתורה אומרת "ושב ה' אלוקיך", רבותינו לומדים שלא רק שהקב"ה משתתף בצערם של ישראל, אלא הקב"ה נמצא איתנו בגלות! וכאשר ניגאל ה' ישוב איתנו כלומר הקב"ה ייצא איתנו מהגלות.
צריך להתבונן בעניין על מנת להבין את עוצמת הקשר ביננו לבין ה' יתברך, הקב"ה בורא העולם ומנהיגו מכניס את עצמו לגלות, על מנת לא רק להשתתף בצערם של עם ישראל אלא כדי להיות איתם בגלות!
יש להקשות על כך: אם הקב"ה נמצא עמנו בגלות כיצד יוכל לגאול אותנו, הרי יש לנו כלל "אין חבוש מתיר עצמו מבית אסורים"?
על כך משיב רש"י- "וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו", כלומר הקב"ה כתב מראש בתורה שכאשר יגיע זמן הגאולה, לא תהיה לשרים המגבילים כביכול, את ישראל ואת הקב"ה אפשרות להתערב, כלומר שיגיע זמן הגאולה תאבד הגלות את שליטתה בבנ"י ובקב"ה ,וכך תבוא הגאולה לקב"ה ולבני ישראל כאחד.
ומוסיף רש"י היינו יכולים לחשוב שהואיל והקב"ה הכתיב גאולה לעצמו, הרי בתחילה יגאל את עצמו ואח"כ את ישראל ,מחדשת התורה – "ושב ה' אלוקיך את שבותך" כלומר הוא ישוב עמהם, הגאולה של הקב"ה באה ביחד עם גאולתם של ישראל, כל עוד ישנו יהודי אחד בגלות ,שרויה השכינה עדיין בגלות, והיא תצא ממנה רק לאחר שכל ישראל ייגאלו, בקרוב ממש.
