דבר תורה קצר-חקת -כיצד מוציאים מים מסלע?

כיצד מוציאים מים מסלע?

מאת הרב יקי רט
בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על חטאו של משה במי מריבה, חטא אשר בגינו לא זכה להמשיך ולהנהיג את העם בשעתו ההיסטורית בכניסתו לארץ. מי אנו כי נעסוק בחטאם של גדולים? אך בכל זאת תורה היא וללמוד אנו צריכים. ואולי יותר מאשר להתבונן עליהם, אנו צריכים ללמוד את זה כדי להתבונן בעצמנו.
מה היה החטא? נחלקו בכך כבר גדולי עולם, רבותינו הראשונים. שני הפירושים העיקריים הם של רש”י אשר מפרש שהחטא היה בכך שהיכה במקום לדבר, והרמב”ם אשר מסביר כי החטא היה בכעס על העם, אשר התבטא באמירה “שמעו נא המורים”.
שניים מרבותינו האחרונים, ר’ לוי יצחק מברדיטשב, ורבי יעקב משה חרל”פ, כל אחד בדרכו שלו, הסבירו כי יש קשר בין שני ההסברים, ובעצם שניהם נובעים מאותו יסוד. ה’ אומר למשה “הקהל את העדה”, אך בפסוק כתוב כי הם הקהילו את הקהל.
העדה מבטאת את היחס הפנימי לעם ישראל, אשר גם אם בפועל חוטאים הם, בפנימיותם הם קדושים וטהורים. אתם עדיי נאום ה’. עדה מלשון ייעוד וחיבור למטרה. לעומת זאת קהל מבטא את היחס לעם ישראל כפי שנגלה במעשיהם בפועל ובקלקוליהם. ברגע שחזרו עם ישראל להתלונן שוב ושוב במדבר, איבד משה מעט. לפי מדרגתו כמובן את ההסתכלות הפנימית והחיובית ונטה מעט לצד הרגזנות והכעס, אשר נבעה מהסתכלות חיצונית על החטאים והתלונות. אם היה משה ממשיך להסתכל במבט הפנימי, על העדה ולא על הקהל, הרי שבעצם ההסתכלות החיובית והאמונה בקדוש העם – היה מצליח גם לרומם אותם, כי ההסתכלות הפנימית והחיובית – היא בעצמה פועלת ומרוממת. ואז לא היה משה צריך להוציא את המים
בכח, בהכאה, כי אם בדיבור בלבד, כי כשעם ישראל ברום גובהו הרוחני, המציאות כולה משועבדת לו, והסלע היה מוציא באופן טבעי את מימיו עבור העם, בכוח ‘הקול קול יעקב’.
לפעמים מנהיג רוחני, מורה, או הורה, רוצה להוביל את קהל עדתו, תלמידיו, או ילדיו – לדברים נשגבים, וכאשר רואה בפועל שהם נכשלים ונופלים, הרי שגם אמונתו בהם מתערערת. אך פרשה זו מלמדת אותנו עד כמה חשוב תמיד לרומם את המבט על העם, לא לאבד את הראיה העמוקה, ולראות תמיד מבעד לנפילות – את הרצונות הטהורים ואת קדושת עדתו. הסתכלות חיובית זו היא בעצמה זו שגם תעזור ותוביל את העם להתעלות ולהגיע ליעדיו הרוחניים, אשר בוודאי מסוגל הוא להם.
ר’ לוי יצחק מברדיטשב, סנגורם של ישראל, מלמד אותנו דרך פרשיה זו, שעל המחנך תמיד לפנות אל העם מתוך מבט מרומם, מתוך ראייה של הטוב הקיים בהם, גם כאשר הוא מכוסה בהרבה בוץ. לפעמים רק דרך ההסתכלות הפנימית והחיובית שלנו – יוכל לגלות גם הנער המתחנך את הטוב הרב שקיים בתוכו, ולהוציאו לפועל. רק אם אנחנו נבין שכל יהודי שעומד מולנו איננו סלע אטום, אלא אוצר גדול של קדושה – או אז נוכל להוציא מים מן הסלע!