חומש הפקודים
המצווה הראשונה בחומש במדבר היא לספור את בני-ישראל: ״שאו את ראש כל עדת בני-ישראל״. על שם מצווה זו מכונה ספר במדבר כולו ׳חומש הפקודים׳. מניין של חפצים אינו משקף את תוכנם, להפך, במניין אין מתחשבים בתכונתו ובמעלתו של כל פרט, וכל אחד שווה אחד. המניין מבטא רק את הכמות, הצד החיצוני של הדברים ולא את האיכות. גם בפרשתנו, בציווי למנות את בני-ישראל, אין שום התייחסות לדרגתו ולכישרונותיו של כל אחד ואחד. אם כן מדוע מעניקה התורה חשיבות כה רבה למניין, עד שכל הספר נקרא חומש הפקודים?
יש לומר שיש קשר הדוק בין הכמות לאיכות, הכמות עצמה גורמת ליצירת איכות טובה יותר. לכן עצם המניין, שמבטא את הכמות, מחולל חשיבות גם באיכות הדבר.
דוגמה לכמות ההופכת לאיכות היא מניין, אין שום חשיבות לאיכותם של האנשים המצטרפים למניין, ברגע שמתקבצים עשרה מישראל מתחוללת איכות אחרת – השכינה שורה עליהם ואפשר לומר דבר שבקדושה, כך גם בזימון הופכת הכמות לאיכות: בשלושה אפשר לזמן, בעשרה אומרים ״נברך לאלוקינו״ וכך הלאה. כך מצאנו גם במתן-התורה, שניתנה דווקא לשישים ריבוא מישראל. אילו היה חסר אחד מהמספר הזה, ולו הפחות שבפחותים, לא הייתה ניתנת התורה אפילו לגדול שבגדולים. וכך גם תיקנו חז״ל ברכה מיוחדת – ״חכם הרזים״ – למצב שבו מתקבצים יחדיו שישים ריבוא מישראל.
מכאן אפשר ללמוד הוראה, עד כמה יש לייקר את הכמות.
עכשיו זו תקופה שבה הכמות חשובה יותר מן האיכות. כשיהודים רבים כל-כך משוועים להצלה רוחנית, יש להשתדל לזכות במצוות יהודים רבים ככל האפשר. הדגש הוא על הכמות דווקא, וככל שיותר יהודים יתקשרו עם הקב״ה, תיווצר איכות עליונה יותר. על-ידי שיהודים רבים ככל האפשר ייכללו במחנה ישראל, יתעלה עם- ישראל כולו לרמה איכותית גבוהה יותר ותבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו .
