המסירות נפש של נחשון
מאת הרב אברהם חזן
מסופר על האריז”ל, שפעם יצא עם תלמידיו בערב שבת לשדה, ליד העיר צפת, בכדי לקבל שבת מבעוד יום. לפתע פנה לתלמידים ואמר: בואו ונלך לקבל שבת בירושלים עיר הקודש! התלמידים החלו להסס, וענו שהם צריכים לחשוב וגם להתייעץ עם האשה.
שמע האריז”ל את ההיסוסים ונפלה רוחו. אמר להם:הייתה זו שעת רצון, אילו היינו הולכים מיד לירושלים – היינו יכולים להביא את המשיח… כלומר: אם האריז”ל אומר לך ללכת, הולכים מיד ולא עושים חשבונות… בפרשת השבוע אנו קוראים על אחד הניסים הגדולים ביותר שקרו לבני-ישראל עם יציאתם ממצרים, נס קריעת ים-סוף. חז”ל מספרים, שנס זה קרה בזכות נחשון בן-עמינדב.
בני ישראל עמדו והתלבטו ליד הים מה לעשות. היו שהציעו לחזור למצרים, היו שהציעו להתפלל לה’, היו שהציעו להילחם והיו שהציעו ליפול לים ולא ליפול בידי המצרים. כאשר כולם עמדו והתלבטו מה לעשות, נחשון בן עמינדב לא היסס, אלא מסר את נפשו וקפץ לתוך הים. ואז נקרע הים והעם עבר ביבשה בתוך הים. מעשהו זה של נחשון לא היה ‘חלק’ כל-כך מבחינה הלכתית.
יש שאלה, אם לפני מתן-תורה נצטוו בני-ישראל למסור את נפשם על קידוש השם. נוסף על כך, נחשון היה בעמדת מיעוט מול רוב העם, שנטה לפעולות אחרות, על סמך מה התיר לעצמו למסור את נפשו ולקפוץ לתוך הים , בשעה שלא ידע שעתיד להתרחש נס קריעת ים סוף? ההסבר לכך: נחשון ידע דבר אחד. הקב”ה אמר למשה “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה”, עם ישראל צריך לצאת ממצרים וללכת לכיוון הר סיני לקבל את התורה. היה ברור לו ששאר הדרכים שמוצעות על-ידי העם אינן מובילות למילוי הכוונה.
וכאשר נחשון ראה שעם ישראל ‘תקוע’ ליד ים סוף, הבין שאין מקום לדיונים ולפלפולים. אם ה’ רוצה שנתקדם לכיוון הר סיני. יש ים באמצע, זה לא אמור להפריע לנו להתקדם למטרה, האדם צריך לעשות הכל כדי להתקדם. לכן נחשון קפץ לים במסירות נפש, ובזכותו הים נקרע. כך נהג גם אברהם אבינו. תורת החסידות מסבירה את ייחודה של מסירות-נפשו של אברהם אבינו אברהם לא חשב כלל על מסירות-הנפש, אלא על מילוי רצון ה’. אם לשם כך היה צורך גם במסירות-נפש – מסר את נפשו. אך לא כדבר העומד בזכות עצמו.
וכמוהו גם נחשון – אילו היה רואה במסירות-הנפש מטרה בפני-עצמה, היה מקום לשאלות, אבל הוא לא חשב כלל על מסירות-הנפש, אלא כיצד למלא את הוראת ה’, להתקדם לעבר הר-סיני. לכן קפץ למי הים, וכאשר הוא עשה את שלו והלך במלוא התוקף למלא את רצון ה’, מילא הקב”ה את חלקו וקרע את הים. נחשון מורה לכל יהודי את הדרך. צריך לחשוב אך ורק על המטרה – על מילוי רצון ה’. אין לחשוב על הקשיים ואפילו לא על מסירות-נפש. אם ה’ רוצה שתתקדם ותעשה משהו, אל תעשה חשבונות, אלא עשה את מה שצריך לעשות, ואם יש צורך, מוסרים את הנפש ומשיגים את המטרה.
הרבי מליובאויטש לימד ללא הרף לדאוג לכל יהודי בכל מקום ובכל מצב, גם אם לשם כך צריך לקפוץ לים. פעם ביקר אצל הרבי בתקופת חנוכה, הרב שבתי כץ שהיה קצין דת בבתי כלא בדרום אפריקה. במהלך ה”יחידות” הרבי שאל אותו האם מרשים לאסירים היהודיים, להדליק נרות. הוא השיב שהנהלת הכלא אינה מאפשרת. ביקש ממנו הרבי להתקשר מיידית לאפריקה אל מנהל בתי הכלא, ולבקש ממנו שיאפשר לאסירים היהודיים להדליק נרות. הרב כץ השיב שעכשיו זו שעת לילה מאוחרת בדרום אפריקה, ולא נעים להעיר את המנהל, ולכן יתקשר למחרת. אבל הרבי דחף אותו לא להמתין אפילו רגע אחד. הוא אכן התקשר מיד, ומנהל בתי הכלא התרגש כל כך לשמוע, שיש מנהיג יהודי באמריקה, שחושב ודואג באמצע הלילה לאסירים היהודיים בדרום אפריקה, ומייד נתן את אישורו לאסירים להדליק נרות חנוכה.
וההוראה מזה, כאשר מדובר בעזרה ובדאגה ליהודי אין להתעכב ואין לעשות חשבונות. לא חשבונות של כדאיות, לא חשבונות האם מדובר באדם שומר מצוות או לא, לא חשבונות האם מדובר במישהו מ”החוג שלנו” ו”החצר שלנו”. אלא לדאוג באמת באופן מיידי לטובתו הגשמית והרוחנית של כל יהודי. השליחות המיוחדת של דורנו היא להביא את הגאולה. לכן צריך לפנות אל כל יהודי באהבה ובחיבה ולקרבו לתורה, כהכנה לקראת הגאולה. וכאשר ממלאים שליחות זו בתוקף, הרי גם אם יש צורך לחצות ‘ים’ הוא נבקע, ומצליחים למלא את רצון ה’ ולהביא את הגאולה האמיתית והשלמה. )עפ”י לקוטי שיחות א
