דבר תורה קצר -אור החיים הקדוש
מאת אילה בן ניסן
מאמר א'
'מעלת שמירת שבת קודש'
'וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ'
רבינו האור החיים הקדוש מביא את דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו 'כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה מוחלין לו', ודרשו זאת מהפסוק 'אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ', והמילה 'מֵחַלְּלו' נדרשת כאילו כתוב 2 מילים 'מחול לו'.
ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק כאן, 'ויום השביעי שבת' שעל ידי ששומר שבת כהלכתו, אז נעשה 'ה' אלוקיך', שגם אם פנה לאלהים אחרים ועבד עבודה זרה, בזכות שמירת שבת קודש, נעשה ה' אלקיו, ונמחל לו על מה שקיבל אלהים אחרים זולתו יתברך שמו.
ובספר חפץ ה' שואל רבינו הקדוש 2 שאלות:
א, מהו הכוונה שומר שבת 'כהלכתו', וכי יש שומר שבת שלא כהלכתו???
ב. מהו כוונת הפסוק 'אשרי אנוש יעשה זאת' הרי שמירת שבת היא היפך עשיה שלא יעשה מלאכה, ומהו הכוונה 'יעשה זאת'???
ומתרץ רבינו הקדוש, שהכוונה 'שומר שבת כהלכתו' הוא שלא די בכך שלא יעשה מלאכה, אלא שצריך לקיים כל הלכות שבת, אם זה סעודות ועונג שבת כראוי, אם זה התפילות והלימודים, אם זה הדיבור וההליכה שלו, שתהיה כראוי לכבוד שבת ולא כמו בימות החול.
וזה גם הפסוק מתכוין 'אשרי אנוש יעשה זאת' שיקיים כל סעודות והלכות השבת המעשיות כראוי', וגם יהיה 'שומר שבת' שלא יעשה בו מלאכות האסורות, אז יזכה ל'מחללו' מחול – לו, שימחלו לו כל עוונותיו.
[אור החיים יתרו פרק כ פסוק י]
מאמר ב'
'סגולת שמירת שבת קודש'
בפרשתינו נאמר: 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ'
כותב רבינו האור החיים הקדוש חידוש מעניין, שה' יתברך ברא את העולם ונתן לו כוח קיום רק לששת ימים, ובכל שבת על ידי שישראל שומרים את השבת הם נותנים בו כח קיום לעוד ששת ימים, וכן בכל שבת ושבת מתחדשת הבריאה לששת ימים נוספים.
ובזה מתבארים דברי הגמרא 'כל המקדש על היין בליל שבת נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית'.
ולכאורה קשה האיך שייך לעשות שותפות אחרי שכבר נגמרה המלאכה בששת ימי הבריאה???
והתירוץ הוא, שהבריאה מתחדשת בכל שבת על ידי שישראל שומרים את השבת, ועל ידי כך הם שותפים במעשה בראשית המתחדשת בכל שבת.
ובזה מתפרש לשון הפסוק 'כי ששת ימים עשה', שלכאורה היה לו לומר 'בששת ימים עשה', אלא כוונת הפסוק שהקדוש ברוך הוא לא ברא ועשה אלא רק 'ששת ימים', ובאמצעות שומרי יום השבת וקדושת היום נבראים מחדש עוד ששת ימים.
וזה לשון קודשו: 'כי לא עשה בתכונת בריאתם שיעמדו אלא ששת ימים, ומעתה יצטרך ה' לחדש הבריאה בכל יום ראשון, ובאמצעות נפש העולם שהוא השבת, נח מהתמדת המלאכה, והוא אומרו 'וינח ביום השביעי', ויום זה מעמיד העולם עוד ששת ימים, ובכל יום ששי לערב שכלתה תכונת העולם, יבוא שבת ויקיים העולם עוד ששת ימים אחרים, וכן על זה הדרך.' עד כאן לשון קודשו.
[אור החיים יתרו פרק כ פסוק ח]
מאמר ג'
'ניסי מצרים לא באו לעונש לפרעה, אלא להראות חביבות עם ישראל'
'וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'
רש"י הקדוש מביא את דברי חכמינו ששואלים שיש כאן אריכות לשון, ומה הצורך בהקדמה הזו של 'את אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו', ומתרצים: 'מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק', כלומר: שהמילים 'את אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו' מתייחסים לקריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והמילים 'כי הוציא ה' את ישראל ממצרים' מתייחסים לניסי עשרת המכות שבאמצעותם הוציא ה' את ישראל ממצרים.
ושואל רבינו האור החיים הקדוש שתי שאלות עצומות:
א. מדוע התרגש יתרו והתעורר לבוא דוקא כששמע שני דברים אלו, וכי לא התרגש לבוא לאחר ששמע את העשר מכות שקיבלו המצריים, וגם מה הפלא הגדול ב'מלחמת עמלק' שזה גרם לו לבוא???
ב. שהרי עשרת המכות היו לפני קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ומדוע כשהפסוק מתאר את מה ששמע יתרו הוא מזכיר קודם קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ורק לאחר מכן מזכיר את עשר המכות???
ומתרץ רבינו הקדוש, שאחר שיתרו שמע כל הנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים, עדיין היה חושב שאין זה מפני מעלתם וחשיבותם של ישראל, אלא שזה עונשים לפרעה על שזילזל בהקדוש ברוך הוא, אבל לא היה טורח הקדוש ברוך הוא כל כך בשביל הצלת ישראל, ואם כן עדיין יש לישראל פחד מאומות אחרות, וממילא זה לא גרם לו ליתרו להתעורר ולבוא.
אמנם אחרי ששמע גם על מלחמת עמלק, ראה והבין שכל הניסים היו בשביל גדולתם ומעלתם של ישראל.
ולפי זה מתורץ באופן מתוק מדבש, מדוע הוזכר העשר מכות רק אחרי קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, כי רק לאחר מלחמת עמלק, הבין למפרע, שגם העשר מכות הם לחיבתם ואהבתם של ישראל.
[אור החיים יתרו פרק יח פסוק א]
מאמר ד'
'בגאולת מצרים כבר הובטחנו על הגאולה העתידה'
'אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'
שואל רבינו האור החיים הקדוש מהו כפל הדבר 'מארץ מצרים מבית עבדים'???
ומפרש רבינו הקדוש שמרומז כאן הוצאה נוספת של עם ישראל מהגלות, והיא הגאולה העתידה במהרה בימינו, והפירוש הוא, שאני הקדוש ברוך הוא 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים', עתיד אני להוציאך 'מבית עבדים', דהיינו מהגלות האחרונה והקשה.
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: 'וזה ירמוז על גלות האחרון אשר שעיבדו בישראל כל אומה ולשון כמשפט הרגיל בעבד, ורמז ה' כי יוציאנו מבית זה', עד כאן לשון קודשו.
ובפרשת בא מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם', ולכאורה יש כאן כפל ואריכות לשון???
ומפרש רבינו הקדוש שהכוונה שהוא 'ליל שימורים לדורתם' שיש באותה הלילה כוח לעורר ולהביא את הגאולה העתידה, וכמו שאמרו חכמים 'בניסן עתידין ליגאל', כי מתעורר הכוח והזכות של יציאת מצרים, וכמו שנאמר 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'.
ובלשון קודשו של רבינו: כנגד גאולה העתידה, אמר שימורים לכל בני ישראל לדורותם' פירוש, לסוף הדורות, בעגלא ובזמן קריב.
[אור החיים יתרו פרק כ פסוק א, בא פרק יב פסוק מב]
מאמר ה'
'עונשי הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה'
וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:
רבינו האור החיים הקדוש מביא את דברי חכמינו זכרונם לברכה, שכל המכות שקיבלו המצריים היה בחשבון של 'מידה כנגד מידה' כל מה שהם עשו לעם ישראל, הם קיבלו עכשיו בחזרה.
וכדלהלן:
'דם' כנגד שלא היו מניחין לבנות ישראל לטבול מטומאת דמים שלהם.
'צפרדע' כנגד שהכריחו את ישראל לאסוף ולהביא להם שקצים ורמשים.
'כינים' כנגד ששמו אותם מנקי רחובות מעפר ולכלוך לכן התמלא כל העפר שלהם בכינים.
'ערוב' כנגד שהכריח את ישראל להביא להם דובים ואריות שיציקו ויזיקו לישראל.
'דבר' כנגד ששמו את ישראל רועי בקר וצאן וגמלים בשדות ובמדברות.
'שחין' כנגד שהכריחו אותם לחמם ולקרר להם מים לתענוג גופם, לכן קיבלו שחין שלא יוכלו לגעת בגופם.
'ברד' כנגד ששמו אותם להיות נוטעי אילנות גינות ופרדסים, לכן נהרס להם כל האילנות.
'ארבה' מפני ששמו אותם זורעי חיטין ושעורים לכן נהרסה להם כל התבואה.
ומוסיף רבינו הקדוש, שזה גרם ליתרו התפעלות מיוחדת, למרות שהיה יודע שגם מלכי האומות מענישים ונוקמים את האויבים שלהם, אולם הנקמה אינה מכוונת כנגד המרד והחטא שלהם, ואילו הקדוש ברוך הוא נקם בהם מידה כנגד מידה, ובדיוק באותו ענין שהם ציערו את ישראל, הקדוש ברוך הוא העניש אותם.
וזה מה שאומר יתרו בהתפעלות 'עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים' שהוא רואה ומכיר את גדולת ה' בענין העונשים יותר מכל האומות שמענישים את אוייביהם, 'כי בדבר אשר זדו עליהם', שהוא נותן להם העונש בדיוק באותו צורה אשר הם זדו על עם ישראל.
ובפרשת וילך כותב רבינו הקדוש בענין זה, וזה לשון קודשו: 'דע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת, כי ה' יסד יסורין כנגד כל החטאים, כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב'.
[אור החיים יתרו פרק יח פסוק יא]
מאמר ו'
'חייב אדם לברך על הרעה בשמחה'
'אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'
מפרש רבינו האור החיים הקדוש, שהרי ידוע ששם הוי"ה מסמל את מידת החסד ושם אלוקים מסמל את מידת הדין, ואומרת התורה שבין בזמן שהקדוש ברוך הוא נוהג עם האדם במידת החסד ובין שנוהג עמו במידת הדין, עליו לקבל אלוקותו, ולא מעט בעבודת השם יתברך.
ועוד מפרש רבינו הקדוש שהפסוק בא לרמז את מה שאומרים חכמינו 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה', והטעם, כי גם בחינת היסורין מה' יתברך, אינו אלא לצד הטוב והחסד, וזהו שאמר 'אנכי ה' שהוא מידת החסד והרחמים, אפילו בזמן שהוא 'אלוקיך' שהקדוש ברוך הוא מייסר את האדם.
ובפרשת תצוה מבאר רבינו הקדוש בהרחבה, שלכאורה איך אדם יכול לשמוח ולברך על היסורים???
אלא אם ידע האדם שהיסורים הם טובה גדולה, שהנשמה שהיתה רחוקה מצד עוונותיה, על ידי היסורים מתקרבת להשם יתברך, הוא יהיה בשמחה גדולה, כי יסורי הנשמה כשהיא רחוקה מהשם יתברך, הם רעים ומרים יותר מיסורי הגוף.
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: אני משכיל על דבר שאמרו 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה', ומפרש בגמרא שצריך לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה, והיה הדבר קצת בעיני רחוק. ועל פי הדברים האמורים בענין, הנה היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, ש'אין לך רע ומר כעוזבו את ה' אלקיו', ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל.
[אור החיים יתרו פרק כ פסוק ב, תצוה פרק כח פסוק א]
