"ויעש להן בתים"
המיילדות העבריות –שפרה ופועה (יוכבד ומרים) סיכנו את עצמן ועשו מעשה גדול, ולא הרגו את הבנים כציווי פרעה, ועל כך הקב"ה נתן להן שכר- "ויעש להן בתים", רש"י מפרש-בתיי כהונה לויה ומלכות (בניה של יוכבד הם–אהרן הכהן ומשה –שהיה לוי, ומלכות -דוד המלך מבני בניה של מרים).
נשאלת השאלה איזו מידה כנגד מידה יש כאן? מה הקשר בין המעשה לשכר?
על מנת לענות על כך נבאר שאלה נוספת- מדוע על פי היהדות הנולד לאמא יהודייה הוא יהודי (אפילו כשהאב אינו יהודי), ואילו הייחוס ,כלומר כהן ,לוי ,או ישראל נקבע על פי האבא?
הביאור לכך-עבודת ה' של האיש היא לימוד תורה וקיום מצוות-עבודתו היא עבודה גלויה ,כלומר ניכר כלפי חוץ שהאיש קשור לה 'ועובד אותו ,ואילו הקשר של האישה עם הקב"ה הוא קשר יותר פנימי ופחות גלוי, כיוון שהאישה פטורה מקיום מצוות (שהזמן גרמן) ופטורה מתלמוד תורה, כיוון שהיא עסוקה יותר בחינוך הילדים ובצרכי הבית.
להיות יהודי, תלוי בזה שהוא–חלק אלוק ממעל ממש ,כלומר שיש בתוכו -נשמה, הנשמה היא לא גלויה כלפי חוץ אלא היא פנימית (לגוף), כך הקשר של האישה עם הקב"ה –הוא קשר פנימי ולא גלוי, ולכן היהדות נקבעת על פי האמא.
בקשר של האיש עם הקב"ה יש חלוקה ,כיוון שיש דרגות שונות של קדושה – הקשר של האיש עם הקב"ה תלוי בלימוד התורה וקיום המצוות שלו (יש אחד שלומד ומקיים מצוות יותר ויש פחות), כך גם בייחוס בעם ישראל יש חלוקה כיוון שיש דרגות שונות בגילוי הקדושה -כהנים לוים וישראלים. ולכן הייחוס נקבע על פי האבא.
לפיכך נחזור לשאלתנו- מדוע הקב"ה נתן כשכר ליוכבד ומרים דווקא את עניין הייחוס בעם ישראל?
התשובה לכך:פרעה גזר רק על הזכרים. אם חלילה גזירתו הייתה מתקיימת היו נשארות בעם ישראל רק הנקבות שהיו מתחתנות אם מצרים או גויים אחרים.
זהו לא היה סופו של עם ישראל כי היהדות של הוולד נקבעת לפי האם ולא ע"פ האב.
אבל הייחוס הולך אחר האב ,כך שאדם שאביו משבט יהודה גם הוא יהיה כזה, לא משנה מאיזה שבט באה אימו. יוצא מכאן שאם גזירת פרעה הייתה צולחת היה עם ישראל מאבד את ייחוסו!
ועל הצלת הייחוס של עם ישראל, גמל הקב"ה מידה כנגד מידה למיילדות ונתן להם ייחוס מכובד לבתי כהונה לויה ומלכות.
