השלישי שביניהם
מאת הרב אברהם חזן
נאמר בפרשתינו (ויקרא ה,כא) "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפיקדון וגו'". התורה מדברת על אדם המתכחש לפיקדון שקיבל. לכאורה הוא חטא רק כלפי חברו, אולם התורה רואה במעשהו מעילה בקב"ה. רבי עקיבא מסביר את חומרתה של התכחשות לפיקדון: בכל תחומי המשא-ומתן שבין אדם לחברו, סומכים הצדדים על עדים או על שטר שהם כותבים וחותמים. לעומת זאת, "המפקיד אצל חברו ואינו רוצה שתדע בו נשמה, אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש – מכחש בשלישי שביניהם". בפיקדון קורה שהמפקיד אינו רוצה שאדם נוסף יידע על הימצאותו של הרכוש. לכן אינו מפקידו בנוכחות עדים, אלא הוא סומך על חברו ובעיקר על יראתו מהקב"ה. לכן כשהשומר מתכחש לפיקדון, הוא מתכחש לאמון שניתן כאן בקב"ה, וזו הסיבה שדווקא כאן אומרת התורה "ומעלה מעל בה'".
ולכאורה, מדוע מכונה הקב"ה "שלישי שביניהם". כאשר שני אנשים עושים עסק ועומד לידם עד, אין הוא יכול להיות מוגדר "שלישי שביניהם", כי הוא עד בלבד ולא צד שלישי לעסקה?. התשובה היא: שכאן באה לידי ביטוי משמעותה החמורה של עבירה שבין אדם לחברו, מבחינת הפגיעה שיש בכך במלכות שמים. כי לאמיתו של דבר בעל-הבית האמיתי הוא הקב"ה כנאמר "לה' הארץ ומלואה", אלא שהקב"ה נותן זכות לבני-אדם להיות בעלים על רכוש או ממון. לכן כאשר קם אדם ועובר על רצון ה' ומכחש בפיקדון שנמסר לו, אין הוא פוגע רק במפקיד, אלא ב"שלישי שביניהם", בבעל-הבית האמיתי שהוא הקב"ה. לכן מדגישה התורה, שגם כאשר מדובר ב"וכיחש בעמיתו", בחטא שבין אדם לחברו, הרי במהות הדברים יש כאן "נפש כי תחטא", ולא סתם חטא אלא "ומעלה מעל בה'".
אולם, מכיון ש"אין לך דבר העומד בפני התשובה", ולכן גם במקרה כזה נותנת התורה לכל יהודי דרך של תשובה ותיקון, ואז "וכיפר… ונסלח לו". וכך נוהג הקב"ה בעם-ישראל, שגם אם "מפני חטאינו גלינו מארצנו", הרי ברגע ש"ישראל עושים תשובה, מיד הם נגאלים".
על פתח חדרו של בעל "חידושי הרי"ם" מגור, צבאו אנשים רבים והמשמש ר' בונים עמד ופיקח על הסדר. בין הממתינים היה אדם אחד שלא רצה להישמע לסדר ולא התחשב בתור. כשהמשמש מנע ממנו להכנס לפני תורו, עמד אדם זה, וסטר למשמש לעיני כל הממתינים, שנזדעזעו מעזותו של המכה. נכנס ר' בונם לרבי וסח לו על המאורע מבלי שיגלה לו את שם המכה. כאשר נכנס התוקף בתורו לחדרו של הרבי, הכיר בו הרבי, ולא רצה לשמוע ממנו שום דבר, אלא, גער בו קשות. התחרט הלה על מעשהו ובכה בכי גדול על מצבו, כי הוא חשוך בנים, ובא בבקשה שיעתיר הרבי עבורו שיפקד בזרע של קיימא. אולם הרבי אמר לו בצורה חד משמעית שאינו רוצה לשמוע את דבריו, עד שילך ויפייס את השמש, ורק לאחר שהלה ימחל לו, הוא ישמע את דבריו. יצא האיש לפייס את ר' בונם שמיד הוא נענה, ונכנס עמו לרבי. ואמר לו: רבי, אני מוכן למחול לאיש בתנאי אחד. ומהו התנאי? שאל הרבי. השיב המשמש: בתנאי שהרבי יברך את האיש שיוושע בזרע של קיימא…! נהנה הרבי מטהרת ליבו של משמשו, קיים תנאו, וברכתו נתקיימה.
