בשנאת ה' אותנו???
מאת הרב אברהם חזן
בפרשת דברים שאנו קוראים לפני תשעה באב, ישנם רמזים רבים על תשעה באב. אחד הרמזים טמון באזכור חטא המרגלים בתוכחתו של משה רבנו לעם-ישראל, שכן הלילה שבו בכו בני-ישראל בעקבות דברי המרגלים היה תשעה באב, שנעשה בעקבות זאת ליום של בכייה לדורות.
כאשר משה מזכיר חטא זה בפרשתינו, הוא אומר: "ותרגנו באוהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים". כלומר, בני-ישראל טענו שהקב"ה שונא אותם, כביכול. בגלל טענת ה'שנאה' הזאת נגזר עלינו לומר בלילה הזה את מגילת איכה, שנפתחת במילים "איכה ישבה בדד העיר" – ראשי-תיבות איבה.
בתיאור חטא המרגלים בספר במדבר, מסופר כי העם בכה למשפחותיו והתלונן ש"ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב", טענה שנבעה מחוסר אמונה ביכולת ה'. אולם כאן מוסיף משה, שבני-ישראל טענו אז שהקב"ה, כביכול, שונא אותם.
עוד אומר משה: "ותרגנו באהליכם". כלומר, נוסף על הטענות הגלויות, שמפורטות בספר במדבר, התכנסו בני-ישראל באוהליהם והתאוננו על הקב"ה. מה היו רגינותיהם? מביא רש"י, שהם רגנו על עצם העובדה שהקב"ה הוציאם ממצרים, אשר אדמתה שותה מימי הנילוס, והוא מביאם לארץ-ישראל שנזקקת לחסדי הגשמים. שתי טענות אלו, הן כמובן, טענות של שקר. גלוי וידוע שהקב"ה אוהב את עם-ישראל, אהבה שבאה לידי ביטוי בניסים הגדולים שעשה להם במצרים, בים-סוף ובמדבר.
כמו-כן ברור, שברכת הגשמים עולה עשרת מונים על ברכת הנילוס. את מי הנילוס יש להביא אל השדות, ואם השדה גבוה מגובה פני המים, יש להעלותם לשם בדליים. וכך אומר הקב"ה, שארץ-ישראל "לא כארץ מצרים היא… והשקית ברגלך", אלא "למטר השמים תשתה מים". מכאן ברור, שהגשמים הם ברכה גדולה יותר ממי נהר. טענות אלו לא נתפרשו בספר במדבר, שכן טענות של שקר לא יכלו בני-ישראל לטעון בגלוי. כאן מגלה משה רבנו את הדברים שנאמרו בסתר, "ותרגנו באוהליכם". שם, בתוך האוהלים, רגנו בני-ישראל ודיברו לשון-הרע על ה' ועל הארץ. ונשאלת השאלה: איך יתכן שעם שחווה נסים כה רבים, יחשוב שה' שונא אותו חלילה?!
מסביר על כך רש"י: "והוא היה אוהב אתכם" אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך (מה שבליבך על אוהבך) מה דבליביה עלך (זה מה שבליבו עליך). כלומר, כל אדם רואה את העולם לפי המשקפיים שלו. העובדה שאתם מפרשים את המהלכים של הקב"ה בשלילה, זה מתחיל בכך שאתם שונאים אותו, ואת שנאתכם אתם משליכים עליו, ומפרשים את צעדיו כביכול לרעתכם. אילו הייתם אוהבים אותו, לא הייתם מסוגלים לחשוב כך.
שני חסידים מהעיר אודסה הגיעו אל הרבי הרש"ב מליובאויטש. כאשר הראשון נכנס, הרבי התעניין במצב הרוחני באודסה, והחסיד סיפר לרבי איך שב"ה יהודים רבים לומדים נגלה וחסידות, מתפללים בציבור ומתוועדים באחדות ובאהבת ישראל. הרבי שמח למשמע הדברים והעניק לחסיד עשרה רובל לפעילותו. לאחריו נכנס החסיד השני והרבי שאלו על המצב הרוחני באודסה. הלה התמקד בעיקר על הדברים השליליים המתרחשים באודסה, על חילוקי דעות בקהילה, על בעיות רוחניות בעיר וכו'. בסיום, העניק לו הרבי רובל אחד!. לתמיהתו של האיש, ענה לו הרבי: "מה שנעשה באודסה, יודע אני גם בלעדיך. רציתי רק לוודא באיזו אודסה אתה חי?. באודסה "של מעלה" של שיעורי תורה וגמ"ח, או באודסה "של מטה" של בעיות ומחלוקות!.".
הקב"ה אוהב את עם-ישראל, גם במצב כשזה רוטן ורוגן נגדו. וכפי שמדגיש רש"י: "והוא היה אוהב אתכם". אהבה זו מודגשת במיוחד בשבת שלפני תשעה באב, כדי לתת חיזוק ונחמה לעם-ישראל, לעורר ולגלות את האהבה הפנימית לה'. וזה יביא לקיום ההבטחה: "ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים " בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.
