לא להרכין ראש בפני גוי
מאת -הרב אברהם חזן
פרשת השבוע מספרת על פחדו של בלק מלך מואב מעוצמת עם ישראל, אחרי שראה את הניצחון המזהיר שנחלו במלחמה מול סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן.
בלק הבין שלא יוכל לנצח את בני ישראל באמצעים צבאיים, ולכן הוא מחליט לעבור לאמצעים אחרים. בלק פונה אל בלעם, נביא הגוים, ומבקש שיקלל את עם ישראל, מתוך מחשבה שהקללות שלו מתקיימות, “כי ידעתי את אשר תברך מבורך, ואשר תאור יואר”.
האמת היא, שגם בלעם היה שונא ישראל מובהק, ורצה בכל מאודו לקלל את עם ישראל. אבל הוא גילה, שהכול נמצא בידי הקב”ה. ואם הקב”ה מחליט לברך את ישראל, לא יעזור שום דבר. בלעם מנסה לקלל את עם ישראל פעם אחר פעם, ובכל פעם יוצאות מפיו ברכות במקום קללות.
בפעם השלישית הוא אומר את המשפט הבא: “כרע שכב כארי, וכלביא מי יקימנו” . אומר המדרש, כי המילים “כרע שכב כארי” מוסבות על הגלות של עם ישראל. בימי הגלות עם-ישראל הוא בבחינת ‘כרע’ ו’שכב’, במובן של ירידה ותרדמה. הוא איננו במלוא כוחותיו ועוצמתו, אלא כפוף ורדום, זו הגלות. אך גם בזמן הגלות, כשעם-ישראל ‘כרע’ ו’שכב’, הוא נמשל לארי וללביא. אין זו נפילה של חוסר אונים, אלא כריעה ושכיבה של
ארי ולביא, שתוקפם נשמר גם כשהם כורעים לארץ. האריה והלביא עצמם הם שכרעו ושכבו, ולא כוח חיצוני הכריע אותם. וכמו שכתוב בזוהר, שהאריה הוא תקיף והלביא תקיף עוד יותר, וכך ישראל “תקיפים הם” גם בזמן הגלות. סוד ההישרדות של עם ישראל טמון בנשמה, ברוח של עם ישראל. בכך שאף אחד לא מסוגל לנצח את הרוח של עם ישראל ולשבור את האמונה שלנו בה’.
אומות העולם יכולים לשלוט רק על הגוף של עם ישראל, אך לא על הנשמה. כמו שאמר כ”ק אדמו”ר הרש”ב מליובאוויטש: “רק הגוף היהודי נמסר לגלות ולשעבוד המלכיות, אבל הנשמה היהודית לא שולחה לגלות ולא נמסרה לשעבוד המלכיות. עלינו להכריז גלוי לעין-כל, שבכל הקשור לדתנו, התורה והמצוות ומנהגי-ישראל, אין לזרים שום סמכות ויכולת, לשלוט על הנשמה של עם ישראל “..
גם בדורות האחרונים, יהודים נאלצו להראות לשלטון הקומוניסטים ברוסיה, כי אף אחד לא מסוגל לשבור את הרוח של עם ישראל.
השבוע נציין את חג הגאולה י”ב בתמוז, שבו יצא הרבי הריי”ץ, ממאסרו בכלא הקומוניסטי, ב”עוון” הפצת יהדות. הקומוניסטים עינו את הרבי ואף הטילו עליו עונש מוות ר”ל. בניסי ניסים הוחלף עונשו לשולחו לגלות, ותוך עשרה ימים שוחרר ממאסרו לחלוטין. בשום אופן לא הצליחו לשבור את רוחו. וגם כאשר היה בגלות ובמאסר גשמי, עמד בתוקף כמו אריה על התורה והמצוות.
מסופר כי באחת החקירות המתישות, ניסה החוקר כל דרך אפשרית ללחוץ על הרבי להודות על “האשמות” המיוחסות לו, ואף לגלות את שמות החסידים השותפים לעבודתו המחתרתית למען עם
ישראל. אבל הרבי הריי”ץ לא נכנע לדרישותיהם ולא נבהל מאיומיהם. בשלב מסוים, החוקר הוציא אקדח מנרתיקו, הניח אותו על השולחן ואמר: “הצעצוע הזה פתח את הפה של הרבה אנשים כמוך”. השיב רבי יוסף יצחק בעוז ובקור-רוח: “הצעצוע הזה מפחיד את מי שיש לו עולם אחד ושני אלוקים. אבל לי יש שני עולמות ואלוקים אחד, ולכן הצעצוע הזה לא מפחיד אותי”. וכאשר היה בדרך אל הגלות, אמר רבי יוסף יצחק
להמוני החסידים את המשפט הבא ששמע מאביו הרבי הרש”ב,בפניהם של אנשי הבולשת הקומוניסטית: “גופותינו נמסרו לגלות, אך לא נשמותינו. אף אחד לא יכול להתערב לנו בחיי התורה והמצוות”. המסר הזה רלבנטי גם בזמננו. אומנם אף אחד לא עומד עם אקדח ומנסה לכפות
עלינו לעזוב את התורה והמצוות, אבל מצד שני יש קשיים והפרעות רבות על שמירת תורה ומצוות. אחת ההפרעות הגדולות ביותר זו הבושה מפני החברה והתרבות המודרנית, המתייחסת בזלזול ליהדות ה”מיושנת” בעיניה. אומרת התורה: “כרע שכב כארי”, יהודי הוא כמו אריה, ואינו
מתרשם ומתפעל משום דבר, גם לא ממה שיאמרו אחרים. וכמו שאומר יהודה בן תימא: “הוי עז כנמר… וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים”. וכמו שכתוב בהלכה הראשונה בשולחן ערוך: “אל יבוש מפני המלעיגים”. לפעמים נדמה לנו שעולם כמנהגו נוהג ושכביכול יש לעולם שליטה על ה’ארי’ וה’לביא’-על עם-ישראל.
זהו ההעלם וההסתר שקיים בזמן הגלות, שנותן מקום לאשליה כאילו יש לאחרים שלטון על העם
היהודי. לכן מראה לנו הקב”ה מפעם לפעם, גם בזמן הגלות, ניסים גלויים ממש, שמזכירים לכולנו כי “אין עוד מלבדו”. הניסים הללו, שמתרחשים בכל דור ודור, כולל הניסים והמופתים שמתגלים על-ידי הצדיקים שבכל דור, שוברים במידה מסויימת את ההעלם וההסתר של העולם, עד שהכול יכולים לראות בעיני בשר, כי העם היהודי הוא תמיד בבחינת ‘ארי’ ו’לביא’, שגם כאשר ‘כרע’ ו’שכב’, הרי בפנימיות הדברים הוא בן-חורין ואין לגלות שליטה עליו.
הרבי מליובאוויטש נהג שנים רבות ללכת רגלי מביתו לבית-המדרש. יהודי תושב המקום, נקלע פעמים
רבות למסלול הליכתו של הרבי, ובכל פעם היה הרבי מרכין את ראשו כלפיו, לאות שלום. הבחין היהודי, כי לעיתים פוגש הרבי בדרך גם תושב גוי, אך אינו מסתפק בברכת שלום, אלא עוצר ומחליף עמו כמה מילים. פעם אחת אזר היהודי עוז ושאל את הרבי, מדוע הוא מקבל רק הרכנת ראש, ואילו הגוי זוכה שהרבי ישוחח עמו. השיב הרבי: “מעולם לא הרכנתי את ראשי כלפי גוי, ולכן אין לי ברירה אלא להחליף עמו כמה מילים”.
