יום הולדת שמח!
אחת ממשמעויות היסוד של חג הפסח היא – היותו נחשב כ'יום ההולדת' של עם ישראל. ביציאת מצרים עם ישראל הפך לעם עצמאי ,ממילא הדבר קשור גם בכל אחד בפרט, בהיותו חלק מן העם.
כללית, בחייו של כל אדם יש שני היבטים: היותו יחיד, והיותו חלק מעמו, ממדינתו, מעירו, מסביבתו ומקהילתו. אף-על-פי שבמבט ראשון שני ההיבטים האלה מנוגדים זה לזה – הרי חייו של האדם בנויים כך ששתי הבחינות האלה – ה'פרט' וה'כלל' – תופסות מקום זו לצד זו כהוויה הרמונית ומתואמת, פחות או יותר, והשאיפה והמטרה היא שישלימו זו את זו עד שיהיו מציאות יחידה אחת.
שתי הבחינות האמורות משתקפות גם בקרבן הפסח, שעליו נצטוו בני ישראל במצרים, כהכנה עיקרית ליציאת מצרים.
תוכן הציווי היה – שכל בית חייב להביא את קרבן הפסח שלו.
מאידך, קרבן הפסח שימש מעין קרבן ציבור, שכן כל בני-ישראל היו צריכים להקריבו באותו הזמן ובאותו האופן.
וכך גם בקשר לאכילתו- כולם היו צריכים לאכול את קרבן הפסח בו-בזמן ובדרך דומה (צלי אש) .
בקרבן הפסח עצמו יש עוד נקודה, שיש לה גם משמעות לגבי הקשר בין היחיד ובין הציבור: את קרבן הפסח היה צורך להכין "ראשו על כרעיו ועל קרבו" . ההבדל והמרחק בין הראש ובין הכרעיים מובן וברור, ולמרות זאת נדרש שכל החלקים יוכנו בעת ובעונה אחת ובדרך דומה. ההוראה מזה היא, שלמרות שיש בציבור דרגות שונות – ואף מרוחקות ביותר – של יחידים, מדרגת ה'ראש' ועד דרגת ה'רגל' ,בכל זאת חייבים כולם להיכלל יחדיו כדי ליצור 'ציבור', וכל אחד ואחד חייב לתרום את מלוא חלקו לציבור.
כיצד משיגים את התאחדות היחיד עם הכלל? ולענייננו כיצד היחיד יוכל לחגוג עם הכלל את הולדת עם ישראל? – את התשובה לכך נוכל למצוא בשם 'פסח', שאחת ממשמעויותיו היא – דילוג וקפיצה .
קפיצה ודילוג מעל המחיצות השונות שבין יהודי למשנהו, , ובין היחיד לבין הציבור ,קפיצה ודילוג מעל המגבלות של השכל והרגש האישיים, ובכך להתרומם ולהתעלות מעל כל ההפרעות והמכשולים, עד שכולם מתאחדים לקומה אחת שלימה של עם ישראל כולו.
