מאת איתמר חמו
אם היו אומרים לאדם שיש לו אפשרות לקבל כוחות 'על-טבעיים', שע"י דיבורו הוא יכול להפך את המציאות ושחוקי הטבע לא ישלטו בו הוא היה חושב שנחתנו עליו מתוך סרט דמיוני, הרי כל זה לא יעלה על הדעת… ובכל זאת, מה אפשר ללמוד מפרשיות השבוע על כל זה? איך זה קשור לחטא העגל ולפרשתנו – פרשת "ויקהל"?
*פרשת ויקהל-פקודי*
***
כדי להבין זאת, עלינו להקדים הקדמה קצרה.
הרמח"ל כותב בספרו 'דעת תבונות' שישנם שני אופנים בהם הקב"ה מנהיג את עולמו: הנהגה בדרך הטבע והנהגה שהיא מעל הטבע.
הסבר:
א. ההנהגה בדרך הטבע זו היא ההנהגה שכולנו מכירים, זו הנהגה פשוטה של מערכת חוקים ומזלות, של מחזוריות החיים בה השמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב ו"אין חדש תחת השמש". זו מסגרת החיים בה האדם מקבל שכר על מעשיו הטובים ועונש על מעשיו הרעים.
ב. ההנהגה השנייה הפועלת מעל הטבע זו הנהגה נסתרת, הנהגה שפועלת מתוך המציאות "מתחת לפני השטח", בהתנהלותנו היום-יומית אנו לא רואים אותה, היא אינה תלויה בחוקיות החיים, לא תלויה במסגרת ובתנאי העולם ומה שנאמר "אין חדש תחת השמש" הכוונה היא שדווקא תחת השמש אין חדש, אך מעל השמש, בהנהגה זו, כן יש חדש שהרי שם זה לא מחזוריות החוזרת על עצמה אלא בחינת "חדשים לבקרים" – כל בוקר מציאות חדשה.
באופן כללי, חז"ל מלמדים אותנו שאומות העולם קשורים להנהגה הראשונה- הטבעית ואילו עם ישראל קשורים להנהגה העל-טבעית, על כך נאמר *"אין מזל לישראל"* דהיינו שישראל הם מעל למזלות ולחוקים הרגילים. את עם ישראל מנהיג הקב"ה בכבודו ובעצמו בשם הוי"ה זה הוא שם הקשור למעל הטבע שהרי הוי"ה זה 'היה הווה ויהיה' מעל לכל הזמנים ואילו אומות העולם קשורים יותר לשם 'אלוקים' שבגימטריא הוא 'הטבע'.
***
הרב קוק מסביר שחטא העגל קשור לכל האמור לעיל. המילה עֵגֶּל קשורה למילה עָגוֹל. העיגול מזכיר לנו את מחזוריות החיים, את המזלות ואת השמש, זהו קו שחוזר על עצמו כל הזמן. *בעצם חטא העגל זהו חטא המראה שעם ישראל עדיין לא הבינו שהם קשורים להנהגה העל-טבעית*, אלא הם חושבים שההנהגה שלהם היא כמו של אומות העולם, הנהגה הנתונה תחת כבלי העולם ובאמת מלמדים אותנו חכמים שהם חטאו בחטא זה בגלל שהקשיבו ל'ערב רב'- אומות העולם שנספחו לעם ישראל ביציאת מצרים, בשבילם הנהגה כזאת מתאימה אך בשבילנו היא כצנינים. ישראל לא קשורים להנהגה העגולה, חז"ל דורשים את המילה ישראל: ישר-אל, קו ישר שלא חוזר על עצמו, קו ישר שחותך את כבלי העולם, קו ישר המורה על האין סוף באמת המגן דוד זהו סמל שיש בו שישה כיוונים הפורצים את כל רוחות העולם
כשמשה רבנו יורד מהר סיני הדבר הראשון שהוא עושה זה לשבור את לוחות הברית, מדוע?
לאור מה שהסברנו זה מובן. על לוחות הברית נאמר: "מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא חרוט על הלוחות" ודרשו חז"ל "אל תקרא חרוט על הלוחות, אלא חרות על הלוחות- שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". *לוחות הברית מורות על חירות, חופש מוחלט*, מכתב אלוקים הוא, דבר בעולם הזה שמגיע מהעולם הבא הלא מוגבל ועכשיו שמשה רבנו רואה את עם ישראל חוטאים בחטא העגל, בחטא שמכניס אותם חזרה להיות כבולים בענייני העולם הזה, הוא מבין שהלוחות לא שייכות כרגע לעם ישראל ולכן הוא שובר אותם.
***
בפרשה שלנו, פרשת "ויקהל", לאחר שה' אמר למשה "סלחתי כדברך", משה יורד מהר סיני עם הלוחות השניים ומקהיל את כל עדת בני ישראל "ויקהל משה את כל *עדת בני ישראל*" – ורק את עם ישראל! הדבר הראשון שמשה רבנו עושה זה להפריד אותנו מאומות העולם כדי להחדיר לעמ"י שאנו שונים מהם, שההנהגה שלנו והמטרה שלנו שונות משלהם ואם אנו לומדים מהם זה רק מוריד אותנו מטה
לפני חטא העגל הייתה המחשבה שעם ישראל יתערבו עם הגויים וע"י כך יעלו אותם שהרי גם להם הייתה אפשרות לתרום למשכן כמו שנאמר בפרשת 'תרומה' "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו" – 'מאת כל איש' אומרים חכמים: אפילו מהגויים! אבל עכשיו לאחר שהם הפילו אותנו, עולה ההבנה שקודם עם ישראל צריך לבנות את עצמו מבפנים ורק אז ומתוך כך להשפיע החוצה ולהיות אור לגויים ולכן לאחר חטא העגל הציווי לתרומת המשכן משתנה ורק עם ישראל יכולים להשתתף בבנייתו "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל… *קחו מאיתכם* תרומה לה'" 'מאתיכם' ולא מהגויים.
***
אז משה מקהיל את עם ישראל, מה היינו מצפים שדבר ראשון הוא יגיד להם? אולי להזכיר להם את הדיבר "לא יהיו לכם אלוקים אחרים על פניי"! אך הפלא ופלא משה נותן להם את ציווי השבת! "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה'" – מה הקשר עכשיו לצוות על השבת, מה כל כך דחוף, זה נראה לא קשור לכאן?! ובאמת רש"י שעולה על קושיה זו מתרץ שהקדים את ציווי השבת לציווי המשכן כדי ללמדנו שמלאכת המשכן לא דוחה את השבת. זה הפשט, אך לאור מה שראינו לעיל אני רוצה להביא הסבר נוסף ברובד העמוק יותר
המרה"ל מסביר שלספרה 6 יש שייכות לעולם הזה. כל דבר בנוי מששה כיוונים: למעלה, למטה, קדימה, אחורה, ימין ושמאל. כך ששמת ימי השבוע הם ימי החול הקשורים לעולם הטבע, אך הנקודה השביעית היא נקודת התיכון המחברת בתוכה את כל הנקודות שסביבה, זו היא נקודת הקודש, פנימית ויסודית. זהו יום השבת ממנו מתברכים כל ימות השבוע. כשנכנסת השבת העולם עובר לאטמוספרה אחרת, נכון- כלפי חוץ הכל נראה אותו דבר, אך בפנים אין דמיון בין יום השבת לששת ימי השבוע. "ועשית כל מלאכתך" דורשים חכמים שבשבת אתה צריך לראות עצמך כאילו אין לך שום חסרון, "מלאכתך כאילו עשויה וגמורה היא", *השבת היא "מעין עולם הבא", נקודה אחת שקשורה למציאות אחרת, למציאות חופשית שלא נתונה כלל תחת כבלי העולם הזה*.
בחטא העגל, עם ישראל לא הפנימו שהם קשורים להנהגה זו, הם לא ידעו עדיין שביכולתם להפוך עולמות בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", לא ידעו שהם אמנם נמצאים כאן בעולם הזה אך בהחלט שייכים לעולם אחר לחלוטין, לכן עכשיו ודווקא עכשיו בא משה ונותן להם את ציווי השבת כמי שאומר: "אתם שכחתם, ועכשיו תקבלו את השבת שתזכיר לכם כל שבוע שאתם שייכים לאטמוספרה אחרת… שאתם שייכים לעלום אחר, לעולם עליון".
***
"ועמך כולם צדיקים" – בכל אחד מאתנו יש את הכוחות המיוחדים האלו, את הכוחות העל טבעיים, כל אחד מאתנו יכול להיות בבחינת אותו הצדיק הגוזר והקב"ה מקיים. התפילה שלנו כולה בנויה על הבנה זו- אנו רואים את המציאות כפי שהיא אך לא נכנעים לה, אנו מתפללים ומאמינים שבכח התפילה להפך את חוקי הטבע, לשבור את החוקים המוצקים
נסיים בסיפור המובא במסכת שבת המראה מהו כוחנו של בני היהודים
מסופר על שמואל (חכם מראשוני האמוראים) שישב בצומת דרכים עם גוי בשם אבלט שהיה חוזה בכוכבים. ראו אדם אחד עובר, אמר אבלט לשמואל "אתה רואה אותו? אני רואה בכוכבים שהוא ילך ולא יחזור", ענה לו שמואל "אם מבני היהודים הוא- ילך ויחזור! חיכו לראות מה נעשה
בערב, אותו אדם חוזר… אבלט שלא מבין כיצד זה ייתכן, קופץ לעברו לוקח לו את התיק, מנער אותו ורואה שנופל ממנו נחש מת… אמר לו שמואל "ספר לנו מה קרה היום". ואותו אדם מתחיל לספר "בכל יום אנו יושבים חבורת פועלים לאכול יחד – כולם שמים את האוכל שהביאו במרכז המעגל וכולם אוכלים משל כולם" והוא ממשיך לספר – "היום היה תורי להסתובב בין האנשים כדי לאסוף את האוכל, וכשעברתי אחד אחד ראיתי אדם שלא הביא אוכל והיה מבוייש, עשיתי עצמי מתכופף כאילו אני לוקח ממנו את האוכל והמשכתי הלאה בלי שאף אחד הבחין בכך
.אמר לו שמואל: חייך שבזכות כך ניצלת שנאמר וצדקה תציל ממוות
