נשיקה או נשיכה
מאת הרב אברהם חזן-לוד
בפרשת השבוע – וישלח, מסופר על פגישת יעקב אבינו עם עשיו אחיו, לאחר שעשיו יצא לקראתו וארבע מאות איש עמו. המפגש, שהיה אמור להיות מלחמתי, הפך לבסוף למפגש ידידותי, כנאמר "וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו, ויפול על צווארו וישקהו, ויבכו". מה גרם למהפך הזה בליבו של עשיו? מסביר רש"י: "נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחווה כל השתחוואות הללו". בהמשך מביא רש"י את דברי רבי שמעון בר יוחאי: "הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב; אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". ולכאורה, מדוע משתמש רבי שמעון בר-יוחאי בביטוי "הלכה היא"? מהי ההלכה שבדבר?
אלא, בכך רוצה רבי שמעון להדגיש את העובדה, ששנאת עשיו ליעקב היא נצחית ואיננה נתונה לשינויים, כשם שההלכה היא נצחית ובלתי משתנית. רבי שמעון קובע לפנינו, שאל לנו לתלות את שנאת עשיו ליעקב בגורמים אלה או אחרים. זו שנאה המושרשת בעצם מהותו של עשיו, והיא אינה משתנית. אם אנו רואים בכל-זאת התנהגות אוהבת מצידו של עשיו כלפי יעקב, זה מצב היוצא מן-הכלל, "נכמרו רחמיו באותה שעה".
אמרה זו של רבי שמעון בר-יוחאי באה לידי ביטוי גם בחייו האישיים. הוא חי בימי השלטון הרומאי בעת גזירות קשות על עם-ישראל בכלל, ועליו בפרט, בשל עמדתו התקיפה כלפי השלטון. כידוע, הוא נאלץ להסתתר במערה שלוש-עשרה שנה מפחד הרומאים שביקשו להרגו. עם זאת, דווקא רבי שמעון הלך לרומי לבטל גזירות שגזר השלטון על עם-ישראל, והצליח בכך. רואים אנו גם כאן את שני צידי המטבע: מצד אחד, השנאה הנצחית של מלכות אדום לעם-ישראל בכלל ולרבי שמעון בפרט; ומצד שני, דווקא הוא, שנודע בתקיפותו כלפי הרומאים, מצליח במצבים מסויימים לרככם ולבטל את גזירותיהם.
יש בכך לקח ברור ונצחי בעניין ההתייחסות הנכונה לתקופת הגלות, כאשר יהודים נתונים לשלטונם של הגויים: מצד אחד, אל ליהודי לתלות את מבטחו בגויים, שכן "הלכה היא, בידוע שעשיו שונא ליעקב". לאידך גיסא, יש בכוחו של יהודי לגרום לכך, שגם במצב של שנאה לעם-ישראל, יהיה "נכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו". לפני למעלה ממאתיים שנה, בקיץ שנת תקע"ב.כבש נפוליון את אירופה והבטיח חירות ושוויון לכל אדם. כשהתכונן לפלוש גם לרוסיה, רבנים רבים, שהאמינו שהוא ישים סוף-סוף קץ לרדיפות הצאר ויאפשר ליהדות רוסיה ליהנות מזכויות אזרחיות מלאות, תמכו בו. אולם האדמו"ר הזקן "בעל התניא והשו"ע" ,שבשבוע הבא נחגוג את חג הגאולה ממאסרו יט בכסלו, חשב אחרת. הוא יצא באופן פעיל כנגד נפוליון ואפילו ארגן את חסידיו לאסוף מידע מודיעיני בשביל הצבא הרוסי. כאשר הרבנים, ביקשו ממנו להסביר את גישתו, הוא טען שאמנם ייתכן שנפוליון טוב ליהודים מבחינה חומרית.אבל ניצחונו יביא לחורבן רוחני מוחלט. בצרפת נשבה באותה עת רוח ההשכלה ופריקת העול, וניצחון צרפתי היה עלול להמיט חורבן רוחני על העם היהודי. משא"כ אם ינצח ה"צאר", אם כי ירבה העוני ויושפל קרן ישראל, אבל יתקשרו ויתחברו ויתעקדו ליבם של ישראל לאביהם שבשמים". ואכן באותו חורף הובס נפוליון ונאלץ לסגת בחזרה לצרפת, וזה הביא בסופו של דבר לידי תבוסתו הסופית.
ה"שפת אמת" מפרש את המילה "וישקהו", "כשעשו מנשק, יעקב ננשך!" נשיקת הגוי לעולם אינה נשיקה של אהבה. מכיון שזו עלולה להיות הבעת החיבה המסוכנת ביותר שניתן להעלות על הדעת. כאשר יהודי מסתנוור מזה, ועלול להחזיר אהבה על ידי ידידות וקשר, וזה יביא להתבוללות ר"ל. אבל כאשר יהודי עומד בתוקף על יהדותו, ומציג התנהגות גאה של יהודי הדבק בתורה ובמצוות, עד שהוא מודיע לעשיו, "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" משפיע הדבר גם על בני אומות-העולם, עד שנכמרים רחמיהם והם מסייעים ליהודי בכל צרכיו, כדי שיוכל ללכת בדרכו, עד לקיום הייעוד "ועלו מושיעים בהר-ציון… והיתה לה' המלוכה", בביאת משיח צדקינו.
