אור החיים הקדוש -פרשת ויקרא

דברי תורה -פרשת ויקרא -אור החיים הקדוש

מאת הרב ברק בן ניסן

מאמר א'

'ה' יתברך שוכן עם העני המקריב עוף בשברון לב'

'וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה', וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ'

יש כמה וכמה סוגי קרבנות שהיו מקריבין בבית המקדש, ואחד מהן נקרא 'קרבן עולה', וכשמו כן הוא, כולו עולה כליל לה'…

ויש עולה שבאה מ'בקר וצאן', ויש עולה שבאה מ'עופות'.

והנה, בעולה שבאה מבקר וצאן, לא כתוב בפסוק, 'קרבנו לה', ורק בקרבן עולה שבאה מן העוף נאמר 'קרבנו לה', ולכאורה היה מן הראוי להיות להיפך, שאותם שטרחו והביאו עולה מ'בקר וצאן', חשובים הם יותר בעיני ה', מהעני שהביא רק 'עוף'???

ומבאר רבינו האור החיים הקדוש שהתורה באה ללמדנו, שרק על ה'עני' המביא 'קרבן עוף', השכינה שורה, כי מביאו בשברון לב ואין הקדוש ברוך הוא שורה, אלא רק על מי שהוא שבור ועניו, וכמו שכתוב 'לב נשבר ונדכה, אלקים לא תבזה', ואילו המביא מן ה'בקר והצאן', נפשו שמחה עליו, שמביא דבר הראוי להתכבד בו, ואין השכינה שורה עליו.

עוד מביא רבינו הקדוש את מאמר רבותינו, שגם ב'עולת בהמה' כתוב 'ריח ניחוח' וגם ב'עולת העוף' כתוב 'ריח ניחוח' כדי ללמדנו ש'אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים'.

ושואל רבינו הקדוש, שעדיין לא מובן מדוע צריך לכתוב בשניהם 'ריח ניחוח', שהיה לו לכתוב רק ב'קרבן העוף' ונלמד בקל וחומר, שאם ב'עולת העוף' זה עושה 'ריח ניחוח לה', גם ב'עולת בהמה' זה עושה 'ריח ניחוח לה'???

ומתרץ רבינו הקדוש תירוץ נפלא, שאם רק ב'עולת העוף', היה כתוב 'ריח ניחוח' והייתי לומד ממנו בקל וחומר ל'עולת בהמה' הייתי מבין ש'קרבן בהמה' הוא 'חמור וחשוב' יותר, ואילו 'קרבן העוף' הוא 'קל וחשוב פחות', לכן כתבה התורה בשניהם 'ריח ניחוח' שלא נבוא ללמוד זה מזה, ואדרבה נלמד מכך, ש'הממעיט והמרבה שווים במעלתם וחשיבותם בעיני השם יתברך, ובלבד שיכוונו לבם לשמים'.

[אור החיים ויקרא פרק א פסוקים יד' יז']

מאמר ב'

'העונש על שאין מוכיחים את החוטאים'

'וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל, וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ'

רבינו האור החיים הקדוש אומר, שכאשר גדולי ישראל מעלימים עין מעדת ישראל להוכיחם ולמונעם מעבירות, יכול להתקיים בהם המאמר 'עבירה גוררת עבירה' והם באים לידי טעות, להתיר להם דברים האסורים מן התורה.

וזה נרמז בפסוק שלפנינו: 'וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ' שאם הציבור בא לידי עבירה בשוגג מחמת שלא הוכיחו אותם, אז 'וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל' זה גורם שהסנהדרין שהם 'עיני הקהל' יהא נעלם מהם תורתם, ויורו היתר בדבר האסור.

ובספרו 'ראשון לציון' כותב רבינו הקדוש בשם 'חכמי האמת' כי כל חוטא על ידי עשיית החטא, מלביש את עצמו בשני סוגי טומאה, טומאה פנימית וטומאה חיצונית, וחכם שיודע להוכיחו ואינו עושה זאת, נדבק בנפשו הטומאה החיצונית שיש על החוטא.

ובזה מפרש את הפסוק 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא', שעל ידי שאתה תוכיחו, לא תשא על עצמך את הטומאה החיצונית שעליו מחמת חטאו.

'רואים מכאן, כמה יש חובה על האדם להוכיח את חברו, וכמובן רק בדרכי נועם'

[אור החיים ויקרא פרק ד פסוק יג]

מאמר ג'

'על ידי החטא גורם פגם וחסרון שפע לכל ישראל'

'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ'

מבאר רבינו האור החיים הקדוש שכאשר אדם חוטא, נחסר מאור נשמתו הטהורה, ובכך ממעט ומשנה את השפע האלקי הנשפע לנשמתו, ומטה את השפע למקום החיצונים חס ושלום, שעל ידי מעשיו הרעים החיצונים שולטים בו ונוטלים השפע ממנו. ולא רק לעצמו הוא גורם רעה, אלא לכל ישראל, כי כל הנשמות תלויים באילן אחד, וכשענף אחד מתקלקל בשורש, גורם רעה לכל הענפים, והוא גוזל את כנסת ישראל שלא תקבל את מידת השפע הראויה לה.

וכל זה מרומז בפסוק שלפנינו:

'נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא' לשון חסרון, שנחסר ונחשך חלק מאור הנפש [והמילה 'חטא' מתפרשת מלשון חסרון, כמו שכתוב, קולע השערה ולא 'יחטיא']

'וּמָעֲלָה מַעַל בַּה', שהוא גורם שינוי ומעילה בשפע שלא ירד לנשמתו אלא לחיצונים חס ושלום,

'וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ' שגורם רעה גם לכל עם ישראל, כי כולם מחוברים לשורש אחד, וכשענף אחד, המחובר לשורש אחד, מתקלקל, אזי משפיע על כל הענפים, שגורם הכחשה ופגם בכוחם של כל ישראל.

ובפרשת נשא נאמר על מי שנשבע לשקר 'אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ',

ושואל רבינו האור החיים הקדוש, מדוע יש שינויים בלשון הפסוקים, שמתחיל בלשון רבים 'כי יעשו', ולאחר מכן בלשון יחיד 'ואשמה הנפש ההוא', ושוב חוזר לאמר בלשון רבים 'והתוודו את חטאתם'.

ומתרץ רבינו הקדוש, שכוונת הפסוק לומר שעל ידי חטאו של אדם יחיד שנשבע בה' לשקר, הפגם ההוא עושה רושם למקור כל נשמות ונפשות בני ישראל. ולכן מתחיל הפסוק בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, לרמז לנו שכל חטא של יחיד, זה פוגע ברבים, כלומר בכל כלל ישראל.

'רואים מכאן כמה אחריות יש לכל יהודי במעשיו'

[אור החיים ויקרא פרק ה פסוק כא]

מאמר ד'

'המגיע לידי חטא, סימן שלא זיכה את הרבים'

'אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם'

אמרו חכמינו 'כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו' ולכך כשרואה הכהן המשיח [כהן שנמשך לכהונה בשמן המשחה] שהגיע לידי חטא, ולא הועיל מה שזיכה את הרבים, מוכרח שלא זכו הזוכים על ידו, אלא 'לאשמת העם' שהעם חטאו ולא זכו על ידו, ולכך הגיע הכהן המשיח לידי 'חטא'.

לעומת זאת, מסביר רבינו האור החיים הקדוש, דבר מעניין, שאנו מוצאים בפרשה, שהכהן המשיח שחטא באכילת חלב או בכל עבירה אחרת אינו צריך להביא קרבן על זה [ורק אם גם הורה לאחרים לעשות, וטעה בהוראה, מביא קרבן] ולכאורה מה הוא שונה מכל אדם אחר שצריך כפרה אם עשה עבירה??? ומתרץ רבינו, שהיות שהוא בדרך כלל מזכה את הרבים, אז מתקיים בו הפסוק 'הן אל כביר לא ימאס' ולכן אינו זקוק לקרבן כי זכות הרבים מכפרת עליו.

[אור החיים ויקרא, פרק ד פסוק ג]

מאמר ה'

'שתי סוגי קרבנות 'קרבן בהמה' ו'קרבן אדם'

'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה', מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן, תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם'

רבינו האור החיים הקדוש, מדקדק בלשון הפסוק שלפנינו, שמתחיל בלשון יחיד 'אדם כי יקריב מכם', ומסיים בלשון רבים 'תקריבו את קרבנכם', יש פה גם כפל לשון, יחד עם שינוי לשון…

וגם מהו הכוונה של המילה יקריב 'מכם'???

ומבאר רבינו האור החיים הקדוש באופן נפלא, כדלהלן:

'קרבן' כשמו כן הוא. הוא בא לקרב את האדם אל ה'. כי על ידי החטא מתרחק האדם מה', ומגביר בו את כח הבהמי הגשמי שבו, לעומת החלק הרוחני שבו.

ואילו במעשה הקרבת הקרבן בא לידי ביטוי הכיוון ההפוך: רצונו של האדם המקריב להעלות את הנפש הבהמית, לדרגה רוחנית לקדש את כל כולו לעבודת ה'. ולכן האדם שחטא מביא בהמה לקרבן, כדי שיגיע להתבוננות הזאת, ויעלה ממדרגת בהמה למדרגת אדם.

אולם יש סוג קרבן נעלה יותר, והם אותם צדיקי וגדולי הדורות, שזוכים לקרב נפשות בני אדם להקדוש ברוך הוא, שמוכיחים אותם ומחזירים אותם בתשובה, וזה הקרבן הרצוי ביותר לפני ה'. ואדם כזה שמקריב נפשות בני אדם לה', אין צריך להקריב בהמה לפני הקדוש ברוך הוא, כי לידי חטא ועוון לא יגיע כדברי חכמים 'כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו', וגם אין צורך שיביא נדרים ונדבות, כי הוא מקריב את הדבר הכי חשוב לפני הקדוש ברוך הוא.

בזה יובן שינוי וכפל הלשונות בפסוק, כי הפסוק מדבר בשני סוגי קרבנות. סוג ראשון 'אדם כי יקריב מכם' שהוא יקריב לה' 'מכם' את הנשמות הפחותים שבעם ישראל ויחזירם בתשובה. ולכן נאמר בלשון יחיד, כי רק יחידי סגולה הנקראים 'אדם' לשון חשיבות, זוכים לדרגה זאת.

ואחר כך אומר הפסוק סוג שני של קרבן 'מן הבקר תקריבו את קרבנכם' שזה סוג קרבן ששייך לכל אחד, שיקריב לה' בהמה בנדר או בנדבה, ולכן נאמר 'תקריבו את קרבנכם' בלשון רבים.

ובפרשת בהר מפרש רבינו האור החיים הקדוש, בדרך רמז את הפסוק 'כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו' שהכוונה לבית המקדש שנתמשכן ונמכר לסטרא אחרא, עבור עוונות ישראל, על ידי הקדוש ברוך הוא, הנקרא 'אח' של הצדיקים, וזהו וגאל את ממכר 'אחיו' שצריכים הצדיקים שהם הקרובים של הקדוש ברוך הוא, לגאול את הבית המקדש ולהביא לגאולה השלימה שיבנה בית המקדש.

ומסיים רבינו האור החיים הקדוש, בלשונות אש קודש, כמה צריכים הצדיקים לעורר אותם בתשובה: 'בהעיר לבות בני אדם, ויאמר להם, הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שולחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב שולחן אביכם הוא אלוקי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי, עד אשר ייטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ממכרו'.

וחתם רבינו הקדוש בלשון מבהיל ונורא: 'ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב'

[אור החיים ויקרא פרק א פסוק א, בהר פרק כה פסוק כה]