דבר תורה אור החיים הקדוש פרשת משפטים
מאת הרב אליה בן ניסן
מאמר א’
‘חייב אדם לברך על הרעה בשמחה’
‘אָנֹכִי ה’ אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים’
מפרש רבינו האור החיים הקדוש, שהרי ידוע ששם הוי”ה מסמל את מידת החסד ושם אלוקים מסמל את מידת הדין, ואומרת התורה שבין בזמן שהקדוש ברוך הוא נוהג עם האדם במידת החסד ובין שנוהג עמו במידת הדין, עליו לקבל אלוקותו, ולא ימעט בעבודת השם יתברך.
ועוד מפרש רבינו הקדוש שהפסוק בא לרמז את מה שאומרים חכמינו ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה’, והטעם, כי גם בחינת היסורין מה’ יתברך, אינו אלא לצד הטוב והחסד, וזהו שאמר ‘אנכי ה’ שהוא מידת החסד והרחמים, אפילו בזמן שהוא ‘אלוקיך’ שהקדוש ברוך הוא מייסר את האדם.
ובפרשת תצוה מבאר רבינו הקדוש בהרחבה, שלכאורה איך אדם יכול לשמוח ולברך על היסורים???
אלא אם ידע האדם שהיסורים הם טובה גדולה, שהנשמה שהיתה רחוקה מצד עוונותיה, על ידי היסורים מתקרבת להשם יתברך, הוא יהיה בשמחה גדולה, כי יסורי הנשמה כשהיא רחוקה מהשם יתברך, הם רעים ומרים יותר מיסורי הגוף.
ובלשון קודשו של רבינו הקדוש: אני משכיל על דבר שאמרו ‘חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה’, ומפרש בגמרא שצריך לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח בטובה, והיה הדבר קצת בעיני רחוק, ועל פי הדברים האמורים בענין, הנה היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, ש’אין לך רע ומר כעוזבו את ה’ אלקיו’, ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק, ועל זה ישמח לב המשכיל.
[אור החיים יתרו פרק כ פסוק ב, תצוה פרק כח פסוק א]
מאמר ב’
‘מעלת פיזור דמים עבור מצוה והחזקת תורה’
כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא:
האדם בעולם הזה נקרא ‘עבד עברי’ שהוא עובר מהעולם, כי ‘שש שנים יעבוד’ במשך ששים שנות חייו [כל שנה כוללת עשר], ‘ובשביעית יצא לחפשי’ שבגיל ששים הגיע הזמן שתצא נשמתו, על ידי הסטרא אחרא הנקרא ‘חינם’.
והטעם שהסטרא אחרא נקראת ‘חינם’ כי זה סימן לדבר שאינו בקדושה, שכל דבר טומאה בא בחינם, מה שאין כן דבר מצוה וקדושה, צריך להם טורח גדול ודמים יקרים.
וזה לשון קודשו של רבינו הקדוש: ס”מ וחילותיו שהם נרמזים בתיבת ‘חינם’ ולזה לא שלטי בדבר מצוה שעושה האדם בדמים יקרים, וכן תמצא שכל דבר טומאה בא בחינם, מה שאין כן דבר מצוה וקדושה צריך להם טורח גדול ודמים יקרים. עד כאן לשון קודשו.
ומוסיף רבינו הקדוש ואומר, אדם שרוצה לקום בתחיית המתים, צריך לעשות לו כנפיים בעולם הזה, וזה באחד משני אופנים או על ידי לימוד התורה או על ידי החזקת תורה.
וזה הרמז ‘אם בגפו יבוא’ שיבוא לעולם הבא עם כנף [‘גף’ לשון כנף], אז ‘בגפו יצא’ לעתיד לבוא בתחיית המתים, אבל אם לא ילמד תורה או לא החזיק תורה, לא יזכה לקום בתחיית המתים ולצאת לעתיד לבוא.
[אור החיים משפטים, פרק כא פסוק ב]
מאמר ג’
איך יזכה האדם שהנשמה תתחבר אליו אחרי פטירתו?
אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לּוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:
רבינו האור החיים הקדוש מבאר, שיש שני סוגי אנשים שזכו לנשמה טהורה, יש שזיככו את הנשמה בטירחה ויגיעה עצמית, ויש שזכו לנשמה גבוהה מצד אביהם הצדיק שהמשיך להם נשמה טהורה במחשבתו בשעת הזיווג.
והחילוק בין שני הסוגים הללו הוא, שהראשון קנה את הנשמה להיות כ’אשה’ וגם אחרי פטירתו היא מחוברת אלו, וצדיקים במיתתם קרויים חיים, ואילו השני שלא טרח בזיכוך הנשמה, אינה מחוברת אליו לאחר פטירתו.
ועל ידי מעשי האדם, שעוסק בגשמיות רק כדי חיותו בשביל עבודת השם יתברך, הרי הוא מזכך את גוף להיות רוחני, ולכך גם לאחר פטירתו הנשמה יכולה להתחבר אליו, ולכן נקראת הנשמה ‘אשה’, כי צריך לזון ולפרנס אותה במצוות ומעשים טובים, ובכך מתחברים עם הנשמה להיות אחד, כמו איש ואשה, כלומר שגם הגוף הופך להיות רוחני.
וכל זה מרומז בכתובים: ‘אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא’ שקנה את הנשמה הנקראת ‘אשה’ ודאג לפרנס אותם במצוות ומעשים טובים, ‘וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ’ גם לאחר יציאתו מהעולם, אבל אם ‘אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה’ שזכה במתנה לנשמה גבוהה מאת הקדוש ברוך הוא אדון העולם, אז ‘הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ’ שהם הנשמה הנקראת אשה, והמעשים טובים הנקראים ילדיה, יהיו לאדוניה, שלא ילכו עמו אחר פטירתו.
[אור החיים משפטים, פרק כא פסוק ד]
מאמר ד’
‘אדם צדיק, מקבל שכר כאילו עבד את ה’ כל האלפי שנות העולם’
וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁיוְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:
כותב רבינו האור החיים הקדוש שאדם שמתלהב בעבודת קונו, ואינו רוצה להיפרד מהנשמה שלו, כי רוצה להמשיך לעבוד את ה’ גם באפיסת כוחותיו, מקבל שכר כאילו חי כל ימי עולם ועבד את ה’, כי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה.
והוא מרומז בפסוק ‘ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אשתי ואת בני’ שהוא אוהב את הנשמה הנקראת ‘אשה’, ‘ואת בני’ הם המצוות ומעשים טובים, ‘ועבדו לעולם’ שיקבל שכר כאלו עבד את השם יתברך כל ימי עולם.
וצדיק כזה, זוכה גם ל-400 עולמות החשוקים, שזוכים הצדיקים ליהנות לעולם הבא, וזה הרמז ‘מרצע’ גימטריא 400.
[אור החיים משפטים, פרק כא פסוק ד]
מאמר ה’
‘הגאולה תבוא אפילו לא תהיה לישראל שום זכות ולא יצפו לגאולה’
וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים, אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, וְהֶפְדָּהּ אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ, וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף:
התורה הקדושה צועקת כאן מעומק הלב על אורך גלות ישראל, וכפי שרבינו האור החיים הקדוש מפרש והולך ברמז הפסוקים, וכדלהלן:
‘וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ’ הקדוש ברוך הוא שנקרא ‘איש’, ‘אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה’ מכר את כנסת ישראל הנקראת ‘בתו’ שתלך בגלות ותהיה ל’אמה’ אצל הגויים, ושואלת התורה מדוע ‘לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים’??? שהרי עם ישראל כבר בגלות קרוב לאלפיים שנה, ומדוע שונה מכל אמה היוצאת לאחר שש שנים???
ולמרות ‘אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ’, שהיא ממשיכה לחטוא, אי אפשר לקרוא לה ‘רעה’ כי היא בגלות וצער וזה מכריח אותה לחטוא, והקדוש ברוך הוא יוכל לבחון הדברים רק לאחר שיקיים ‘וְהֶפְדָּהּ’ שיפדה אותה מהגלות, ואז יראה שרק כובד הגלות מונע אותם מלעבוד את ה’ כרצונם האמיתי.
והתורה מוסיפה וטוענת לפני הקדוש ברוך הוא: ‘אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ’ שבגלות כל השפע הטוב עבר לאומות העולם, כאשר ‘עיני כל ישראל רואות’, אז לפחות ‘שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע’ שיהיה לכלל ישראל את הצרכים המנימליים של אוכל וביגוד, ו’עונתה’ שה’ יענה לתפלותיהם.
‘וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ’ כמו שאנו רואים שאין לבני ישראל הצרכים הרגילים, ‘וְיָצְאָה חִנָּם’ מהגלות אפילו אין להם שום זכות, ‘אֵין כָּסֶף’ אפילו שאינם כוספים לגאולה.
[אור החיים משפטים, פרק כא פסוק ד]
מאמר ו’
באיזה צורה תהיה הגאולה העתידה?
רבינו האור החיים הקדוש מבאר שהגאולה העתידה תהיה בפרסום גדול יותר מגאולת מצרים, כי שם השתעבדו רק לאומה אחת, ואילו בגלות האחרון ישראל משועבדים ומעונים בכל מקום שהם, ולכך אמרה תורה ‘לא תצא כצאת העבדים’ היינו כיציאתם ממצרים.
אולם צורת הגאולה העתידה תלוייה במעשיהם של ישראל, אם הגאולה תבוא בזכות מעשיהם הטובים של ישראל, יבוא המשיח בפרסום גדול בעמוד אש מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ואם יהיו ישראל רעים ויבוא זמן הגאולה, יבוא במצב של ‘עני ורוכב על החמור’.
ולעתיד לבוא יזכו הצדיקים לגילוי אור השכינה עליהם, וזה היא ‘מחייתם ותכלית חשקם’.
[אור החיים משפטים, פרק כא פסוק ד]
מאמר ז’
החוטא יקבל ‘נהרות עונשים’ על צדיקים ותינוקות שמתו בעוונותיו
כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה:
אומר רבינו האור החיים הקדוש שהרשעים החוטאים בתאוותם הסרוחה, הם גורמים למיתת צדיקים או תינוקות קטנים, ועל כל זה יענשו ב’נהרות עונשים’ על כל נפש צדיק מישראל שמת בעוונו.
וזה הרמז בפסוק ‘כי תצא אש’ של הדינים, ‘ומצאה קוצים’ שפוגעת ברשעים הנקראים קוצים מכאיבים, וממשיכה לפגוע גם ב’גדיש’ שזה מרמז על תינוקות שהם שיבולים קטנים שכפופים אחד על השני, או ‘הקמה’ שהם צדיקים יסודי עולם מלשון קומה, ‘או השדה’ שהם שאר נפשות ישראל.
מזהירה התורה ואומרת ‘שלם ישלם המבעיר את הבעירה’ שהרשע ישלם ויענש על נפש שנפגעה באש הדין מחמת תאוותו, ויענש בעונש כפול, גם על עצם קלקולו לשמים, וגם על מה שהרע לבריות.
כל מי שאחר נענש בגללו, יענש גם על זה, וגם בן שנענש בעוון אביו, יענש האב על כך, ולכך אומרים בבר מצוה ‘ברוך שפטרני מעונשו שלזה’ שבהיותו קטן הבן נענש בעוונותיו, והוא נענש על זה.
וזה לשון קודשו של רבינו הקדוש: ‘ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו באש המשפט, בהעלותו על לבבו נהרות העונשים אשר יגיעוהו, על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קץ, שכולם הוא ‘הרצחן הגדול להם באמצעות תאותו הסרוחה’, אוי לו שהכריע את כל העולם לחובה, ודם כל העולם, ודם זרעיותיהם על צוארו ועל נפשו עמוסים, ויסבול מר המות בעד כל נפש אחת מהם, ובכל צרתם לו צר כאשר עשה.
[אור החיים משפטים, פרק כב פסוק ה]
מאמר ח’
העשירים הם סך הכל ‘שומרים’ על הכסף של העניים ולא יתנשאו בעשירותם
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה:.
אומר רבינו האור החיים הקדוש, שמי שיש לו כסף יותר מכדי צרכיו, ידע שהכסף של עניים ולומדי תורה מופקד אצלו, וזה לא שייך לו, והוא סך הכל שומר את הכסף עבור העני, שנגזר עליו להתבזות, ולקחת מהעשיר את הכסף שהוא ‘שלו’.
לכן יזהר העשיר, ולא ירגיש התנשאות כשנותן צדקה, כי הכסף שייך לעניים ולומדי תורה, ורק נגזר עליהם להתבזות ולקחת את חלקם המופקד אצל אחרים.
וזה מרומז בפסוק שלפנינו:
‘אם כסף תלוה את עמי’ אם אתה רואה שיש לך הרבה כסף גם להלוות לאחרים.
עליך לדעת ש’את העני’ החלק השייך לעניים, ‘עמך’ הוא בסך הכל מופקד אצלך, ולכן ‘לא תהיה לו כנושה’ אל תרגיש התנשאות כשאתה נותן או מלווה לצדקה.
יתירה מכך, כשאין לעני מה לאכול, הוא רב עם הקדוש ברוך הוא, וצועק לפניו למה לכולם יש אוכל ואני רעב??? ועל ידי שהעשיר נותן צדקה הוא משתיק את טענת העני על ה’ יתברך.
וזה הכוונה בפסוק הנאמר בהמשך הפרשה ‘וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ’ שלא תתן לעני לריב עם הקדוש ברוך הוא, ולבוא בטענה מהודרת אל הקדוש ברוך הוא.
[אור החיים משפטים, פרק כב פסוק כד, פרק כג פסוק ג]
מאמר ט’
תשובה אמיתית מתוך ‘צעקה’ מונעת צער ויסורים
‘אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ, וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי’
אדם מקבל את הנשמה לפקדון מאת הקדוש ברוך הוא, ועליו ליזהר לשמור עליה שלא לקלקל אותה ולחבול בה, ואם נכשל בחטא יזדרז לשוב בתשובה לפני שיפטר מן העולם. ואם יצעק לה’ מעומק לבו קודם פטירתו, ישמע ה’ ויעביר חטאו גם בלי צער ויסורים.
ורבינו האור החיים הקדוש כותב שכל זה רמוז בפסוקים שלפנינו:
אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ, הנפש נקראת ‘שלמה’ ואסור לחבול בה, ואם האדם מישכן את הנפש בעוונותיו.
עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ שיחזור בתשובה עד ‘בא השמש’ שתשקע השמש שלו ויפטר מהעולם.
וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי, שעל ידי צעקה אמיתית של תשובה, הקדוש ברוך הוא יחון אותו בלי צער ויסורים.
[אור החיים משפטים, פרק כב פסוק כה]
מאמר י’
‘לפעמים ה’פחד’ ממוות מספיק כדי לכפר על האדם’
רבינו האור החיים הקדוש מבאר שלפעמים מספיק שהאדם יהיה לו פחד מוות, ובזה לבד מתכפרים לו עוונותיו ונחשב כאילו הוא מת, ולכן ההלכה אומרת שאדם שדנו אותו בבית דין למיתה, ורגע לפני ביצוע הפסק בא מישהו ואומר יש עליו זכות, מחזירים אותו לבית הדין ומלמדין עליו זכות.
ולכאורה קשה, שהרי נאמר בפסוק ‘אלקים ניצב בעדת אל’ וכבר נפסק עליו חובה ואיך הדבר ישתנה לזכות??? אלא לפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לו רק פחד מוות, ואז הוא חוזר בתשובה, ומתכפר לו, ונעשה זכאי.
[אור החיים משפטים, פרק כג פסוק ז]
מאמר יא
עשירות זה ברכה רק אם יש ‘בריאות’, וגם ‘אוכל בריא’
וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה’ אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
רבינו האור החיים הקדוש מבאר את הבטחת ה’ יתברך, לפי שיש מים רעים שמולידים באדם חולשה וממציאים בגופו חלאים וליחות רעים, ולכך הבטיח הקדוש ברוך הוא ‘וברך את לחמך ואת מימיך’ שהמים יהיו מבורכים.
כמו כן, אדם חולה אינו יכול ליהנות מהאכילה והשתיה, ואין משמעות לברכת הלחם והמים, ולכן מוסיפה התורה לברך ‘והסירותי מחלה מקרבך’.
והתורה מוסיפה לברך גם אריכות ימים וריבוי בנים, באומרה ‘לא תהיה משכלה ועקרה ואת מספר ימיך אמלא’ שאז ניכר שפע הברכה בלחם ומים, שלמרות שיש להם הרבה בנים ואריכות ימים וצריכים להרבה אוכל ופרנסה, יהיו מבורכים.
[אור החיים משפטים, פרק כג פסוק כה]
מאמר יב
עשירות זה ברכה רק אם יש ‘בריאות’, וגם ‘אוכל בריא’
וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה’ אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא:
רבינו האור החיים הקדוש מבאר את הבטחת ה’ יתברך, לפי שיש מים רעים שמולידים באדם חולשה וממציאים בגופו חלאים וליחות רעים, ולכך הבטיח הקדוש ברוך הוא ‘וברך את לחמך ואת מימיך’ שהמים יהיו מבורכים.
כמו כן, אדם חולה אינו יכול ליהנות מהאכילה והשתיה, ואין משמעות לברכת הלחם והמים, ולכן מוסיפה התורה לברך ‘והסירותי מחלה מקרבך’.
והתורה מוסיפה לברך גם אריכות ימים וריבוי בנים, באומרה ‘לא תהיה משכלה ועקרה ואת מספר ימיך אמלא’ שאז ניכר שפע הברכה בלחם ומים, שלמרות שיש להם הרבה בנים ואריכות ימים וצריכים להרבה אוכל ופרנסה, יהיו מבורכים.
[אור החיים משפטים, פרק כג פסוק כה]
